קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, השרים והשרות, חברות וחברי הכנסת, יושב-ראש האופוזיציה, מבקר המדינה, כל סגל א', משפחות החטופים היקרות, מכובדיי כולם, אבל בראשם, הנשיא פניה, ידידי היקר סנטיאגו’ ורעייתו לטיסיה, עם המשלחת המכובדת מפרגוואי, יושב-ראש בית הנבחרים, כולם. ברוכים הבאים לישראל, ברוכים הבאים לירושלים.
הביקור החשוב שלך, אדוני הנשיא, בעיצומה של המלחמה הקיומית שאנחנו מנהלים בשבע חזיתות נגד מבקשי נפשנו – ייתכן שהצטרפה עוד חזית – הביקור הזה ראוי להערכה המיוחדת. במהלך המלחמה, התרגשנו מעומק ליבנו כששמענו אותך אומר: תמיד נעמוד לצד ישראל, לא משנה המחיר, כי זהו הצד הנכון של ההיסטוריה. ואכן, זה לא תמיד קל לנקוט עמדה ערכית. ישנם רבים שמסובבים את הגב; ישנם רבים שמעדיפים לשתוק; ישנם רבים שעוברים לצד השני. זה לא הסכסוך שלנו – הם חושבים. אבל אתה, סנטיאגו, כמנהיג אמיץ, חדור יושרה, נחוש, יוזם, נמרץ, אתה בחרת שלא לעמוד מן הצד, וההיסטוריה תזכור את מי שהתייצב לימין ישראל בשעתה הקשה. אנחנו נזכור, והעולם יזכור, כי המלחמה שלנו היא גם מלחמתם של כל העמים החופשיים.
מולנו עומדים אויבים צמאי דם, קנאים, ברברים. לפני שנה וחודשיים הם תקפו אותנו באכזריות מחרידה. הפשעים הנתעבים שלהם – האמת היא שהפשעים הנתעבים שלהם אינם ניתנים לתיאור בשפת אנוש. גם אחרי שרואים את הסרט הנורא, הוא רק נותן תמצית וחלק מזערי של הזוועות האלה שבוצעו בנו; הזוועות הנוראות ביותר שבוצעו ביהודים מאז השואה. לאויבים האלה השבנו מלחמה שערה. אנחנו מכים בהם בעוצמה, אנחנו גובים מהם מחיר כבד ביותר על תוקפנותם המזעזעת. אנחנו מפרקים את הציר – ציר הרשע של איראן – והעולם נדהם, ומעריך את הגבורה של חיילינו, את הנחישות שבפעולתנו, ואת תוצאות הלחימה שלנו. אנחנו מקווים שלא תיפתחנה זירות חדשות.
לא פחות משמעותי מכך, אנחנו מגינים על ערכי החופש, על ערכי הסובלנות, הקדמה, הנאורות וכבוד האדם. מכובדי הנשיא, הידידות הוותיקה בין פרגוואי לישראל מקבלת היום משנה תוקף. היא מקבלת את זה תודות לך, ולידידות האמיצה הזאת יש שורשים בני עשרות שנים. אנחנו תמיד נוקיר את העובדה שפרגוואי תמכה בהקמת מדינת ישראל, המדינה היהודית, ב-1947. כמה שנים קודם לכן – כדאי להזכיר גם זאת – דרכונים של פרגוואי סייעו להציל מאות רבות ואפילו אלפי יהודים מציפורני גרמניה הנאצית. אני יכול להגיד לכם שביניהם כלולים גם בני משפחתו של חמי, זיכרונו לברכה, שמואל בן-ארצי ז"ל, שנמלטו לפרגוואי, קיבלו שם מקלט, התבססו שם. אנחנו זוכרים את זה. כפליטים נרדפים שידעו תלאות איומות, הם סוף-סוף מצאו קרקע יציבה מתחת לרגליהם. אנחנו לעד נהיה אסירי תודה על כך לעם בפרגוואי.
למרות שאלפי קילומטרים מפרידים בין ישראל לפרגוואי, שני העמים שלנו מרגישים אהדה טבעית זה לזה. פרגוואי ידועה בחום של כל תושביה. האזרחים שלכם, אדוני הנשיא, מתאפיינים בשמחת חיים, בלבביות גדולה, בהכנסת אורחים, באהדה לאדם באשר הוא, באהדה ליהודים. פרגוואי נשלטה במשך מאות שנים על ידי אחרים, ולמדתי – גם באמצעותך, וגם אחר כך, בדברים שקראתי על התלאות האיומות שעברתם, שאולי אינן ידועות באנושות כמו התלאות שאנחנו עברנו, אבל עברתם דברים מאוד מאוד קשים ויכולתם להם. אתם השכלתם לשמור על תרבות ייחודית אותנטית, וגם להשיג את עצמאותכם. למיטב זכרוני, יום העצמאות של פרגוואי ויום העצמאות של ישראל חלים באותו התאריך – ב-14 במאי.
בו בזמן אני יודע שבפרגוואי רבים רבים שואבים השראה תרבותית ודתית מהסיפור הלאומי שלנו, עם ישראל, עם התנ"ך. עוד בזמנים קדומים קמו לנו אישים מופלאים, האבות והאימהות, הנביאים והמלכים, גיבורים ואנשי חיל. עמדנו מול כוחות עצומים; מעצמות זרות ביקשו לדכא אותנו, כפי שדיכאו אתכם, וצוררים חסרי רחמים ניסו לרמוס אותנו, אלא שעמנו מעולם לא נשבר, ומעולם לא הרים ידיים. רוח כבירה פיעמה בנו אז, רוח כבירה מפעמת בנו היום. אופי חזק ועיקשות רצופה הביאו אותנו להכריז: "לא אמות כי אחיה". "לא אמות כי אחיה" – כך כתוב בספר תהילים.
בשבת הקרובה, כפי שאמרת, היושב-ראש, נקרא בתורה על מאבקו של יעקב אבינו בכוח חזק מאוד, שבו הוא נאבק. המאבק בנחל יבוק נמשך כל הלילה, עד עלות השחר, ולבסוף יעקב הוכרז כמנצח, ושמו הוחלף לישראל. מורשת זו של התגוששות עם כוחות חזקים עוברת כחוט השני לאורך תולדותינו. כשארצנו אבדה לנו איבדנו גם את היכולת לשלוט בגורלנו, והפכנו לחסרי ישע, חסרי מגן. לא איבדנו תקווה, תקווה לשוב למולדתנו ולחדש בה את ריבונותנו. מתחילת המאה ה-19 התחיל להתחולל הפלא הגדול, חזרנו למולדתנו, קיבצנו גלויות, בנינו מחדש את ארצנו, השגנו את תקומתנו, ביססנו את השליטה בגורלנו.
המפוכחים בין אבות הציונות לא חשבו שעם הקמת המדינה היהודית האנטישמיות תיעלם כליל. הם הניחו שגם כשנשיג את הריבונות הנכספת ההתקפות הללו – ההתקפות עלינו – לא ייפסקו. בזה הם צדקו: ההתקפות על מדינת ישראל אכן לא השתנו, אבל מה שכן השתנה הוא היכולת שלנו להתנגד ולהשיב מלחמה שערה לדורשי רעתנו. חיילינו ומפקדינו הגיבורים אוחזים בנשק המגן כדי להיפרע מכל מי שפוגע בנו, וכדי ליצור את התנאים להחזרת חטופינו היקרים הביתה.
אדוני הנשיא סנטיאגו, ידידי היקר, ישראל נטועה בלב המזרח התיכון. זהו מרחב פראי, מרחב סוער ורוגש, ודווקא בשל כך איננו מרפים ממשימותינו ולו גם לרגע אחד. בצד ההגנה על מדינתנו בנינו כלכלה, בנינו טכנולוגיה, בנינו מערכות מדע ורפואה, מערכות חינוך ותחבורה. אנחנו יונקים כוח מן העבר, פועלים בתנופה בהווה ומבקשים לאחוז בעתיד, לעצב את העתיד. We are absolutely committed to seize the future and shape it with our friends. אנחנו עושים זאת בשיתוף פעולה עם ידידינו ברחבי העולם, כולל העם בפרגוואי, בהנהגתך. בביקורך זה נוסיף נדבכים חשובים לבניין הקשרים המתפתחים בין פרגוואי לישראל. אנחנו רוצים ואנחנו יכולים להשיג דברים גדולים יחד, בביטחון, בכלכלה, במסחר, במדע, בטכנולוגיה, באנרגיה, בחקלאות, גם בתיירות – בהרבה מאוד תחומים.
אני חייב להגיד לך, סנטיאגו, כולנו מתפעלים – אני מתפעל – מהאנרגיות, מהכישרון, שהבאת איתך לכס הנשיאות בפרגוואי. אתה משקיע מאמצים בלתי פוסקים לקדם את מדינתך, לפתח את הכלכלה, להעלות את רמת החיים, להצעיד את פרגוואי לאופק בהיר של הצלחה. ישראל נכונה – אני אתקן את זה: ישראל רוצה מאוד – לסייע לכם. אנחנו איננו שומרים את פירות הקדמה רק לעצמנו, אנחנו חולקים אותם עם ארצות אחרות, כדי להיטיב גם עם ידידינו וגם עם האנושות כולה.
לצד שורת ההסכמים שנחתום עליהם, בביקור הזה קורה דבר לא פחות מרכזי: ההבטחה האמיצה שלך, ידידי הנשיא, להעביר את שגרירות פרגוואי לירושלים קורמת עור וגידים, ואתה ראוי לכל ברכה על כך.
מחר נחנוך יחד את שרירות פרגוואי בבירתנו הנצחית, וזה יקרה לא בפעם הראשונה אלא בפעם השנייה. לפני שבע שנים הכיר נשיא ארצות הברית הנבחר וידידינו דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל. כמה חודשים לאחר מכן הוא העביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, ובעקבות זאת הלכו מדינות נוספות, ובהן פרגוואי. פתחתם לראשונה את השגרירות בירושלים ב-2018. טוב, בשלב מסוים קרתה תקלה מסוימת, הדברים קיבלו תפנית אחרת, אבל יחד התגברנו על המכשולים הללו. לא מכבר אנחנו פתחנו את שגרירות ישראל באסונסיון, ומחר שוב נפתח את שגרירות פרגוואי בירושלים.
הצעד הזה מבטא הכרה באמת היסטורית: ירושלים היא בירתו של עם ישראל ושלו בלבד, כבר למעלה משלושת אלפים שנה, מאז הכריז עליה כך המלך דוד. גם כששלטו כאן ממלכות זרות, אף אחת מהן לא הפכה את ירושלים לבירתה. רק אנחנו, בני העם היהודי, שמרנו אמונים לירושלים במשך כל הדורות – בגעגוע, בתפילה, באמונה. "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" – את זה יהודים אמרו בגלות בבבל; את זה הם אמרו בתימן; את זה הם אמרו בפולין; את זה הם אמרו בפרגוואי, גם בפרגוואי. שמרנו את זה בגעגוע, בתפילה ובאמונה, ואני רוצה להוסיף: לפני 57 שנים איחדנו את ירושלים, והיא לא תחולק יותר. ירושלים תישאר מאוחדת לעד תחת ריבונות ישראל.
בזכות ישראל הדמוקרטית אנחנו מבטיחים – אנחנו ולא אחר – אנחנו מבטיחים חופש פולחן של מאמיני הדתות השונות בירושלים. אם אנחנו לא היינו כאן – אם אנחנו לא נהיה כאן – הקנאים שמביאים מוות, הרס וחורבן לכל רחבי המזרח התיכון, הם יהיו כאן. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. ישראל תשמור, בעזרת השם, על ירושלים המאוחדת לדורי דורות.
כאיש אמת, סנטיאגו, אתה יודע שהיהדות התחילה בירושלים ואתה יודע שהנצרות התחילה בירושלים – פתיחת השגרירות שלכם כאן תפיץ את האמת הזאת למרחקים – אבל לא רק השגרירות החדשה מבטאת אמת כבירה. אני מודה לך, ידידי הנשיא, אני מודה לך על התייצבותך בשירות האמת, כדי להפריך עלילות שקר וכזב המוטחות בישראל חדשות לבקרים. הדוגמה האחרונה היא ההחלטה השערורייתית האנטישמית בבית הדין הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר נגד מנהיגי ישראל, וייתכן בהמשך שגם נגד חיילי ישראל המגינים על המדינה שלנו מפני אויביה. אנחנו אלה שמתגוננים מפני כוחות האופל שמבצעים פשעי מלחמה, ודווקא אותנו מאשימים באופן כוזב בפשעים כאלה. איזה אבסורד, איזו בושה.
לשמחתנו אתה, סנטיאגו, יוצא באומץ נגד השקר הזה ובעד האמת, ועמדה זו צריכה לקבל ביטוי בכל הפורומים הבין-לאומיים. אני יכול להבטיח לך שאנחנו נוסיף להיאבק בעוז לטובת האמת, ובמקביל ניאבק בעוז בקמים עלינו לכלותנו. ישראל תמשיך לרסק את שלוחות הטרור של ציר הרשע בהובלת איראן. נגן על קיומנו, נבטיח את עתידנו, ונחתור לכונן יחסי שלום עם כל מי שרוצה לחיות איתנו בשלום.
ידידי הנשיא, לפני שבע שנים, ב-2017, יצאתי לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי מכהן באמריקה הלטינית. מטרת המסע הייתה לפתח את יחסי הגומלין הדיפלומטיים והכלכליים בין ישראל למדינות מרכז אמריקה ודרום אמריקה. המסע הזה נחל הצלחה, היו לו תוצאות חשובות מאוד. ביקרתי בארצות שונות. נפגשתי גם עם נשיא פרגוואי דאז, אף שלצערי לא יצא לי לבקר אז בפרגוואי עצמה. אני שומר את האפשרות הזאת; אני בהחלט מצפה לכך, כי שמעתי רבות על ארצכם המופלאה.
אני גדלתי בירושלים בתור ילד, ומשנות ילדותי אני זוכר את הופעותיה בישראל של להקת הזמר האגדית לוס פרגוואיוס. הלהקה השאירה פה רושם עצום. שמעתי גם רשמים רבים מפי תרמילאים ישראלים, שמטיילים באלפיהם בדרום אמריקה, ורבים מהם מתרפקים על עושר הנופים של פרגוואי: אסונסיון התוססת, ערבות הגראן צ'אקו העצומות, ריו פרגוואי ערוץ שיט מרכזי, וכמובן – ואני חייב להגיד לך את זה – כמובן הכדורגל. לנבחרת פרגוואי יש אצלנו מעריצים רבים, שצופים באדיקות במשחקי קופה-אמריקה ובמונדיאל. לצערי, אני לא יכול להקדיש לזה הרבה זמן עכשיו, אבל כולנו מטים אוזן ועין. כששתי הנבחרות שלנו התמודדו בקיץ, במשחקים האולימפיים בפריז, אתם ניצחתם, אבל היום כאן בירושלים כולנו מנצחים. שיתוף הפעולה המתהדק בינינו יביא את הידידות בינינו לשיאים חדשים.
סנטיאגו, ידידי, אני מברך אותך ואת הפמליה שלך. תודה לכם, חברים. Gracias amigos. ויווה פרגוואי, ויווה ישראל. היו ברוכים כולכם בארצנו. תודה רבה.
1,602 מילים של בנימין נתניהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.