אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הינו מהחוקים הסוציאליים המרחיבים ביותר, והוא קובע את זכויותיהם של נפגעי פעולות האיבה ובני משפחותיהם, שיהיו זהות לאלה של חיילי צה"ל ובני משפחותיהם, בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה.
על פי הדין הקיים, קיים מדרג זכויות בהתאם לשכול היתום: יתומים משני הוריהם – מירב, אנחנו מדברים על דברים מאוד רציניים.
מי, קארין? קארין, זו לא הוועדה למינוי שופטים.
יתומים משני הוריהם זכאים לקצבה בהתאם לקצבתה של אלמנה עד תום חייהם, יתומים משני הוריהם שרק אחד נספה עקב אירוע איבה, זכאים לקצבה עד גיל 25 בלבד, ואילו יתומים מהורה אחד בלבד זכאים לקצבה עד לגיל 21, נוסף ליתר ההטבות.
הרצון הוא לקבוע בהצעת חוק זו שנספה בפעולות איבה יהיה זכאי למשך כל ימי חייו וללא תלות בגילו במועד פטירת הורהו לתגמול ב-70% מהתגמול או ההטבות, לפי העניין, שלהן זכאי יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה, ובלבד שלא יהיה זכאי לכפל הטבות.
ברור כי צריך לשפר את הדין הקיים בעקבות תרחיש האימים שפקד את מדינת ישראל עם תחילת מלחמת חרבות ברזל. היקף הנפגעים והמקרים שבהם נתקלנו בביטוח לאומי לימד אותנו על הצורך בבחינת מענים נוספים על אלה הקיימים מכוח החקיקה. כך גם לעניין יתום מהורה אחד עקב אירוע איבה אשר במבחן התוצאה נותר חסר אב ואם.
לאור הניסיון, מן הראוי ומן הנכון להרחיב את זכאותם ותמיכתם של יתומי המלחמה, שאיבדו את היקר להם מכול, אולם בשל מורכבות המשמעויות התקציביות הנגזרות מהצעת החוק הנוכחי, עלות ההצעה היא כ-200 מיליון ש"ח בשנה. הצעת חוק בסדר גודל תקציבי כזה גדול צריכה להיות מוסדרת במסגרת הצעת חוק ממשלתית מסודרת ולא פרטית.
חבריי חברי הכנסת, אני יודע שבסיום דבריי תתקפו אותי ואת הממשלה, אבל עזבו כרגע פופוליזם, מאבקים של קואליציה–אופוזיציה, בשביל לגרוף עוד כותרות בתקשורת. בואו נדבר אמת. צריך להבין, יש מענה כרגע לאותם יתומים, והממשלה עושה הכול למענם, וכמו שאמרתי, אני חושב שצריך להרחיב את זה ולהרחיב את הזכאות שלהם. אנחנו נמצאים במזרח התיכון, לא בשווייץ. מלחמת חרבות ברזל היא הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ועוד חזיתות רבות לפנינו. הוצאות המלחמה הן כבדות, ואנחנו מחויבים לעבוד לפי סדר העדיפויות בתקציב כדי לתת מענה לדברים הנצרכים ביותר. אני סבור – – –
אני חושב שתיקנו המון דברים.
בתיקונים שעשינו אנחנו תיקנו הרבה דברים, וגם את הדברים הללו נתקן.
אני סבור כי הצעת חוק ממשלתית אשר תנוסח עם גורמי המקצוע בביטוח לאומי, משרד העבודה וגורמי המקצוע במשרד האוצר, היא הנכונה ביותר בתקופה הזאת.
אני מתחייב כאן, מעל דוכן הכנסת, כי מהלך שכלל גורמי המקצוע ימליצו עליו – אני אפעל שהממשלה תתמוך בו. לא מעניין אותי אם מציע החוק נמנה עם הממשלה או עם האופוזיציה, מעניין אותי האזרחים נטו, והוכחתי את זה כבר בכמה מקרים.
אני רק רוצה לומר שכרגע אנחנו מצטערים ולא נוכל לתמוך בהצעת החוק הזאת, אבל נפעל שתהיה הצעת חוק ממשלתית, ואנחנו נעביר אותה, בעזרת השם. להמשיך? אוקיי. אז אני אמשיך.
רבותיי, היום הוגש תזכיר הצעת החוק שיתקן את הטעות שהייתה בהתחייבויות שהתחייבו לחיילי מילואים בביטוח לאומי, ואנחנו מתקנים את התזכיר ונעביר אותו בחקיקת בזק במהירות רבה, כדי לעזור לאותם חיילים שיש להם רישום של חובה בתשלומי ביטוח לאומי. אנחנו נפתור את הבעיה הזאת במהרה. זה רק אחד מהדברים שאנחנו מתקנים, ואנחנו מתקנים ללא הרף עוד ועוד תיקונים לטובתם של כל הנפגעים, גם נפגעי פעולות איבה, גם חיילי המילואים, גם נשות המילואים. בכל מקום שאנחנו יכולים אנחנו נמשיך ונפעל לטובתם, גם אם זה בנושא מענקים של חיילי המילואים, שמפריעים להם בנושא הדרגות במעונות – אנחנו מורידים דרגה בינתיים לכל חייל מילואים ששירת לפחות 60 יום, מורידים לו דרגה במעונות. לא משנה מה מצבו – דרגה פחות הוא יקבל.
ולכן אני חושב שכל הדברים הללו שאנחנו מבצעים היום אלה דברים שמיטיבים ועוזרים, מתוך הערכה רבה למסירות הגדולה של חיילי המילואים, למסירות הגדולה של מי שמסכן את עצמו לטובת הגנתה של מדינת ישראל, וכך נמשיך.
תודה רבה.
610 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.