אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מניחה היום על שולחן הכנסת היא למען אנשי המילואים – תקשיבו טוב, סעדה – למען אנשי המילואים, למען המעמד המשרת. הצעת החוק הזאת היא לאלה שבשעת מבחן מותירים מאחור את הכול – את המשפחה, את העבודה, את הלימודים, את שגרת החיים – וזאת כדי להגן על המדינה ולהגן על כולנו.
חוק הרשויות המקומיות משנת 1953 מעניק פטור מארנונה לחיילים נפגעי מלחמה וגם לשוטרים ומתייחס גם לחיילים בשירות סדיר, אך למרבה הצער – אדוני, אולי – – –
אך למרבה הצער, דווקא משרתי המילואים, עמוד התווך של החברה הישראלית, לא זוכים לאותה הכרה. חוק הרשויות המקומיות מתעלם לחלוטין מאנשי מילואים. הצעת החוק הזו באה לתקן עיוות: היא קובעת פטור בשווי 90% בגובה הארנונה לאנשי מילואים, והיא למעשה קובעת סטנדרט תשלום מופחת גם בשירות הרשויות המקומיות. הרעיון הוא לטפל באחד הנדבכים שיקבעו גם הם את מעמד המשרת.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל למעלה מ-350,000 משרתי מילואים גויסו לשירות פעיל, ובזמן שהם מגויסים ופועלים בשבע חזיתות, הרשויות המקומיות ממשיכות לדרוש מהם לשלם ארנונה כאילו לא קרה שום דבר. כולנו יודעים שאנשי המילואים נמצאים היום תחת עומס ושחיקה גבוהים.
הצבעה בעד החוק שאני מציעה היא בעצם הצבעת אמון בעד אנשי המילואים. אנשי המילואים מהווים רק 4.4% מהאוכלוסייה, וכולנו יודעים שצריך יותר מהם ושצריך יותר כמוהם.
תשלומי הארנונה הפכו להוצאה חודשית כבדה במיוחד בתקופה הזאת, כי אנחנו מכירים ששגרת החיים של משפחות המילואימניקים נפגעה קשות: לא רק שהם נאבקים עם הניתוק מחיי היום-יום – הם נדרשים להתמודד עם עלייה חדה ביוקר המחיה. בשנת 2023 ובשנת 2024 עלו תעריפי הארנונה, וב-1 בינואר אנחנו יודעים שתעריפי הארנונה צפויים לזינוק נוסף. לכן מדובר בזינוק מצטבר של כמעט 10% – תופעה חסרת תקדים ב-30 השנים האחרונות.
והממשלה? אני ציפיתי שוועדת שרים תקבל את הצעת החוק הזאת ותכיר במאמץ האדיר של אנשי המילואים ותתקן את העוול באמצעות פטור והפחתה מארנונה. אבל למרבה הצער ועדת השרים פשוט דחתה את הדיון בחודש. חברי הממשלה מעדיפים להשתמט ולהתעסק בחוק ההשתמטות, שנועד להקל על חלקים בציבור שבוחרים לא לשרת בצה"ל. חברי הכנסת, אני מעלה אותה לכאן להצבעה בכל מקרה. אתם אמורים להיות אלה שמגינים על אנשי המילואים שמגינים על המדינה. אני מקווה שלא תעמדו מנגד בזמן שמשרתי המילואים ומשפחותיהם נאבקים לשאת את הנטל הכלכלי והחברתי וגם את נטל הביטחון.
במעבר חד, אני רוצה להמשיך בדקות שנותרו לי, אדוני, ולהתייחס להסכם הפסקת האש מול ארגון הטרור חיזבאללה. אז כידוע לכולם, היום בשעה 04:00 נכנס ההסכם לתוקפו. ההסכם הזה, צריך להגיד ביושר מעל הבמה הזו, הוא לא פחות מהסכם כניעה. במקום שחיזבאללה יהיה על הברכיים אז ראש הממשלה ירד על הברכיים. בלי לגרוע מההישגים המעולים של כוחות הביטחון ושל צה"ל, צריך לומר את האמת: ההסכם הזה הוא מלא חורים כמו גבינה שווייצרית. הוא קודם כול צינור הנשמה לחיזבאללה – קונים שקט לטווח קצר במחיר של פגיעה בביטחון לטווח ארוך. ההסכם שנתניהו חתם מול חיזבאללה הוא שידור חוזר להסכם ההסדרה בשנת 2018 מול חמאס. כאילו לא למדנו שום דבר. סופו של ההסכם מול חמאס ידוע לכולם: הוא היה סוף רע ומר ב-7 באוקטובר. צריך להגיד לכולם: השקט הזה הוא רפש.
אז אני מבקשת לומר לראש הממשלה: כדאי קודם כול להתבונן מה קרה משעה 04:00 היום – חמש שעות לאחר כניסת ההסכם לתוקף כבר צפינו בשמונה כלי רכב ובאופנוע בכפר כילא, עם אקדחים שלופים של חיזבאללה, מאות מטרים ממטולה. וכל מי שמכיר את האזור יודע שכפר כילא הוא רכס, גבעה שולטת על מטולה. ואני שואלת, ככה נחזיר את תושבי מטולה לביתם? אותו דבר צפינו גם במיס אל-ג'בל מול מנרה; ואותו דבר, ראינו טנקים שמתקרבים לאל-חיאם גם הבוקר; ואותו דבר, ראינו כבר חשודים שמתקרבים לכפר ירום. אז איזה הסכם זה? מה עם אזור חיץ מול יישובינו שנמצאים בקו העימות?
ההסכם הזה הוא ביזיון, והוא לא שווה את הנייר שעליו הוא נחתם. תכלית ההסכם היא לא אחרת מאשר פסק זמן אפקטיבי – תקשיבו טוב – לתת לחיזבאללה להתעצם, לבנות מחדש את שדרת הפיקוד, לבנות מחדש את הכוח – – –
כן, זה לא נעים לשמוע, באמת. אני מבינה למה השרים סותמים את האוזניים.
חיזבאללה לא נכנע, לא ויתר על רעיון השמדת ישראל, ושעון העצר, החל מהיום ב-04:00 שעון העצר למלחמת לבנון הרביעית התחיל. תתחילו לספור ותשאלו את עצמכם כמה זמן זה ייקח – שנה, שנתיים, שלוש? כמה זמן ייקח לחיזבאללה להתעצם ולחמש את עצמו מחדש, בשביל להביא אותנו ואת הילדים שלנו להילחם במלחמת לבנון הרביעית? זה הסכם זה? חזרנו ל-6 באוקטובר. הממשלה הזאת, ימין על מלא מלא מלא מלא, החזירה אותנו ל-6 באוקטובר, כאילו לא למדו שום דבר. לא מבינים שעם טרור לא מדברים ולא חותמים הסכמים – טרור מחסלים.
חבריי חברי הכנסת, אני חוזרת להצבעה. ההצבעה הזאת על חוק הפטור, 90% מארנונה לאנשי מילואים – צריך להבהיר לכולם, לא מדובר בפריבילגיה.
הצעת החוק הזו של פטור מארנונה 90% היא לא פריבילגיה, היא הערכה והוקרה למשרתי המילואים. אני מקווה מאוד שחבר הכנסת פסל, שאני יודעת שמשקיע רבות באנשי המילואים, יצביע בעד ההצעה הזו, שקובעת פטור מארנונה לאנשי מילואים. המעט שאנחנו יכולים לעשות, חבר הכנסת פסל, אתה ואני, כפי שאנחנו עושים בעוד הרבה הצעות חוק שגוררות שיתוף פעולה, זה באמת להקל בנטל, ולו במעט, על אנשי מילואים ולקבוע להם מעמד חדש.
תתבוננו לאנשי המילואים בעיניים כשאתם הולכים להצביע עכשיו על הצעת החוק, ותזכרו, אי-אפשר לומר להם: תודה לכם על השירות שלכם, אבל הנחה בארנונה זה כבר גדול עלינו. אי-אפשר. צריך לתת למשרתי המילואים מה שמגיע להם. לא יותר ולא פחות. הם לא רק מגיני ישראל, הם מגינים על הערכים שמחזיקים את כולנו כחברה אחת. חיזוק של משרתי המילואים הוא חיזוק של החברה הישראלית כולה, והפיכת אנשי המילואים לקבוצת השתייכות שכולנו נרצה להיות חלק ממנה. תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול תודה לשר על ההתייחסות המפורטת, אבל אני חייבת לומר דבר אחד: הכול בסוף שאלה של סדרי עדיפויות. דווקא נוכח המלחמה הנוכחית, דווקא נוכח השנה הקשה, המורכבת הזאת, כשמי שבאמת שילם את המחיר הכי כבד אלה אנשי המילואים, 350,000 במספר, הייתה ציפייה שהנושא הזה יזכה להיות בראש סדר הקדימויות. הנושא הזה מביא לידי ביטוי סדרי עדיפויות. למרבה הצער, גם בזה צריך לשפות את הרשויות המקומיות, הציפייה שלנו שהממשלה דווקא לשם תפנה את המשאבים, לא למקומות אחרים, לא למשרדי ממשלה נוספים, לא לתקציבים של לשכות.
לכן, אדוני, כשמדובר על אנשי המילואים, ואנחנו כבר יודעים שמפקדים מקבלים הטבה אבל לא כולם מקבלים הטבה, זה לא חותך. יכולתם לבוא ולהגיד: שרון, 90% – הלכת רחוק מדי, בואי נשחק עם האחוזים, אבל נשים את זה בראש סדר העדיפויות שלנו. הצעת החוק שלנו מדברת על תיעדוף משרתי המילואים, לתת להם פטור מארנונה. אפשר פשוט להסתכל עליה ולהגיד שבאחוזים אולי הלכנו קדימה, אבל היום משרת המילואים לא מקבל דרך הרשות המקומית הנחה אלא אם כן הוא משרת במילואים כמפקד פעיל, ואז הוא מקבל והוא זוכה. זה היה לפני המלחמה וזה גם עכשיו.
למרבה הצער, אני רוצה לומר לך, אדוני, שעצם העובדה שאנחנו לא מתעדפים באמירה ברורה, כולל אמירה של הרשויות – כי מנהיגות זה לא רק מנהיגות ארצית, זה גם מנהיגות של שלטון מקומי – את אנשי המילואים, זו אמירה מאוד מאוד בעייתית. הציפייה של אנשי המילואים היום היא לראות את עצמם בראש סדר העדיפויות בכל תחומי הפעילות. לא יהיה מנוס אלא לשנות גם את חוק הרשויות המקומיות בהקשר הזה.
לכן, אדוני, אני מצפה מהממשלה לעשות עבודה – גם שר הפנים – ולחשוב איך אנחנו בסוף משפים את כל אנשי המילואים, כי המאמצים הם מכאן ואילך. ברור לנו שהשנה הזו היא מקרה בוחן לעשור הקרוב, בטח על יסוד ההסכם הבעייתי שנחתם הבוקר, שלא לומר הסכם ביזיוני, שבטח יחזיר אותנו ללבנון בשנים הקרובות. תודה רבה.
1,198 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.