קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היימנוט קסאו עדיין לא בבית – כבר בת עשר. היימנוט קסאו נעדרה לפני עשרה חודשים. אני כבר אומרת, היא לא נעדרה – אני חושבת שהיא נחטפה ממרכז הקליטה, מהמקום הכי בטוח שהיא הייתה צריכה להיות בו. אבל הכי מצער – ההורים שלה; המשפחה עדיין גרה במרכז הקליטה. ככל שהזמן עובר, הם כבר מאבדים את התקווה. מצד אחד חושבים שהיא תבוא ותדפוק בדלת – אפילו שאין להם כסף, משפחה של עולים חדשים, שאין לה כסף, כבר לקחו חוקרים פרטיים.
אתמול התקיים בוועדת העלייה והקליטה דיון בראשות יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עודד פורר. היה מאוד מאוד מצער לראות את זה, עצוב – המשפחה עדיין לא יודעת איפה הילדה. בנוסף, חוקרים פרטיים מביאים כל כך הרבה נתונים, מידע, ומשטרת ישראל – אף אחד לא מודיע להם. בצפת יש תחנת משטרה. הם צריכים לעדכן אותם לגבי כל מה שמתרחש. אבל המשפחה לא שולטת בשפה העברית, עדיין היא צריכה מישהו בשפת האם, בשפה שמבינים, שיסבירו באמהרית.
תחשבו על זה, ילדה יוצאת מהבניין הכי מוגן – נעלמה, עוד מעט שנה, עשרה חודשים. זה כל כך עצוב. אתם יודעים מה מוזר? כששומעים פה – פעם בשבוע אני נואמת, אני מזכירה אותה, אנשים רואים אותי, שואלים אותי: תגידי, מה עם הילדה הזאת? האמת, חוץ מהמשפחה, הילדה נשכחה. זה כל כך עצוב.
210 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.