קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, שבוע שעבר הייתה החלטה בבית הדין בהאג להוציא צווי מעצר לראש הממשלה ולשר הביטחון. אצלנו החלו אנשים מסוימים, גורמים מסוימים, בהלקאה עצמית. אז החלטת בית הדין בהאג הייתה החלטה אנטישמית, נפשעת, לא היה בינה לבין משפט דבר וחצי דבר. זו בעיה גם של המערב ושל העולם החופשי כולו, שמוסדות בין-לאומיים שהוקמו כדי להגן על זכויות אדם, נחטפו על ידי האויבים המרים ביותר של זכויות האדם.
אנחנו צריכים להפיק את הלקחים שלנו. לקח אחד הוא ששנים מכרו לנו שאנחנו צריכים לסגת, להתקפל ולהתגלגל כדי לקבל לגיטימציה בין-לאומית, שאו-טו-טו, אם רק יפרו הפרה קטנה של ההסכם – והתוצאה היא שדווקא אחרי הטבח המזוויע ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת, לא איזה הפרה קטנה, כשאנחנו מגיבים ונלחמים, אנחנו מקבלים את הגינויים ואת ההתקפות הבין-לאומיות ואת המעצרים האלה, שלא היו בכל השנים של ה-so called כיבוש, ושלא קיימים ביהודה ושומרון למרות כל הפרות הדין הבין-לאומי שמייחסים להתיישבות. זה דבר אחד.
הלקח השני הוא תפיסת השכפ"ץ המשפטי, שקרסה באופן מוחלט. לא היועמ"שית ולא הפצ"רית ולא בג"ץ, לא התערבות בהוראות פתיחה באש ולא שחיקת הפרימטר ולא כלום, לא הקש בגג ולא נוהל שכן – שום דבר לא עזר למדינת ישראל בבית הדין בהאג, חוץ מזה שזה קשר את הידיים ואת הרגליים לחיילי צה"ל, ואפילו שילמנו על זה בדם לא מעט פעמים. את העניין הזה של השכפ"ץ המשפטי – גם זה יצטרך להיבדק בוועדת חקירה לכשתקום, וזאת תהיה חייבת להיות ועדת חקירה – לא ועדת חקירה של בג"ץ, מה שמכונה ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה לאומית, שתבדוק את כל המערכות במדינה. תודה.
248 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.