קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק אסטרטגיית ביטחון לאומי הונח יחד עם יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ומהווה בעיניי צורך חיוני להבטחת הביטחון הלאומי של ישראל מול איומים שילכו ויגדלו. הביטחון הוא תעודת הביטוח לחיים במדינת ישראל. באופן מפתיע מעולם לא גובשה תפיסת ביטחון לאומי פורמלית למדינת ישראל. נעשו עבודות, היו הרבה מאוד דיונים; בשורה התחתונה מעולם לא הוגשה תפיסת ביטחון לאומי, לא לכנסת ולא לממשלת ישראל, ואני רואה בזה דבר חשוב מאוד.
יחד עם זה, צריך להזכיר את המחשב וההצגה שעשה דוד בן-גוריון כראש ממשלה: באוקטובר 1953 הוא לוקח כמה שבועות אחרי הסמינרים שהוא עשה ב-1947–1948, מגבש תפיסה שנקראת "18 הנקודות של בן-גוריון", ומציג את זה לממשלת ישראל כמסמך שמחזיק כמה דפים. נקודות חשובות מאוד, אבל תפיסת ביטחון זה לא. ראוי להזכיר היום גם את העבודה של דן מרידור, שעמד בראש הוועדה, עשה עבודה רצינית ביותר, גיבש אותה ב-2006 – עבודה שלא הוצגה לממשלה, לכנסת, ואני חושב שזה היה יכול לתרום. במקביל נעשו עבודות גם בשנים האחרונות, שלא הגיעו לכלל מימוש והצגה. כידוע, שלוש המלחמות האחרונות הסתיימו בוועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית – ועדת אגרנט ב-1973, ועדת כהן ב-1982, ועדת וינוגרד ב-2006, ומן הסתם תהיה ועדת חקירה גם למלחמה הרביעית.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה זה אומר. ועדות החקירה הצביעו על הפער ב-Manual, בתפיסה, למדינת ישראל, וגם כשוועדה כזאת תשב יהיה לה קושי להתייחס – אלא להפעיל את הנורמה המקובלת ואת השכל הישר.
עיקרי החוק בקצרה מדברים על זה שמטרתו היא להתוות כללים ועקרונות מנחים לממשלת ישראל, שהיא המפקדה העליונה של צה"ל לגיבוש אסטרטגיית ביטחון לאומי.
מי שיגבש את זה עבור הממשלה הוא המטה לביטחון לאומי, שיעשה את זה יחד עם המשרדים הרלוונטיים, אני מניח – משרד הביטחון, חוץ, אוצר, ביטחון לאומי, תשתיות, אולי אפילו חינוך ומשרדים נוספים – מתוך הבנה שביטחון לאומי של מדינה הוא לא רק ביטחון – ביטחון לאומי של מדינה הוא מרכיבים נוספים שמבטיחים את העוצמה שלה ואת היכולת של המדינה להגן על האינטרסים הלאומיים שלה.
במסגרת העבודה אני הצעתי שהממשלה תאשר. ועדת השרים הנחתה, באישור להצעה, שזה יהיה באישור הקבינט – נראה לי בסדר, נראה לי הגיוני, כך שבקריאה ראשונה זה יתוקן, ובהצעה המתוקנת יהיה כתוב שהקבינט יאשר את אסטרטגיית הביטחון הלאומי 150 ימים מכינון הממשלה. כמובן שהכוונה היא להחיל את זה מהממשלה הבאה, ויש מספיק זמן לעשות עבודות.
באופן אישי אני יכול לומר שאני עוסק בזה ב-25 השנים האחרונות. עת התמניתי ב-1999 למזכירו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון כחבר פורום מטכ"ל, חבר ור"ש וחבר בדיונים שהיו שם. ראיתי תוך פרק זמן קצר את הפער הענק שנוצר ביכולת ליצור שפה משותפת בתוך המפקדה העליונה ובין המפקדה העליונה לבין מי שאמור להוציא אותה לפועל. הדבר הבא הוא חוסר היכולת לקיים חשיבה ארוכת טווח, שמחזקת את הביטחון הלאומי, וכמצפן לכל מי שמחזק את הביטחון הלאומי של ישראל.
בשורה התחתונה אני חושב שזה חוק שאין בו שום פוליטיקה. הוא לא בא להגדיר מהי תפיסת הביטחון הלאומי, אלא את העובדה שחייבת להיות תפיסה כזו, שתבטא מחשבה מעמיקה מאוד, תבטא תכנון מעמיק מאוד וקווים מנחים לפעולה, שאני מקווה שיעסקו בה טובי האנשים במדינת ישראל – כך צריך להיות.
לסיום: 77 שנים אחרי קום המדינה, אחרי הסמינרים שעשה ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, שהניח את האדנים לתפיסת הביטחון הלאומי, שנשענה גם על התפיסה של זאב ז'בוטינסקי, אני חושב שראוי שכנסת ישראל תאשר את החוק הזה, ושהחוק הזה יקודם בפרק זמן קצר, משום שהוא חיוני לביטחון הלאומי.
אני רוצה לסיים שוב בהערכה על שיתוף הפעולה – השותפות שלך – של יושב-ראש הוועדה, ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין; של חברי הוועדה, ששמעו והעירו במעלה הדרך; ושל חברי המטה לביטחון לאומי, שהיו שותפים והביאו את הערותיהם. אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק הזה. תודה.
585 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.