הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין איך סיפוח ומיטוט הרשות הפלסטינית וביטול הסכמי אוסלו יביאו ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. זה הרי יביא לתסיסה, יביא לעוינות, יביא לשנאה, יביא לעוד אינתיפאדה ולעוד מלחמה ועוד מלחמה.

במקום, אם באמת אנחנו – –

חבר הכנסת בוארון – – –

אני שמעתי אותך. אני שואל – –

– – בהנחה שממשלת ישראל סיפחה את הגדה המערבית ומוטטה את הרשות הפלסטינית, ואז האחריות כולה – האזרחית, הביטחונית, המדינית והכול – עובר לידיים של ישראל, איך זה יביא ביטחון?

ותביא עוד שני מיליון יהודים לשם. ואתה חושב שהצד השני, לא תהיה לו תגובה? הוא יקבל את זה בחיבוק?

אוקיי, זה הפתרון שאתה מציע?

למעשה, להנציח את הסכסוך.

טוב, תן לי לזרום איתך. בסדר, יפה מאוד, הצגת את המשנה שלך, בסדר? בהנחה שהפלסטינים הניחו את הנשק ומחר יצאו במאבק אזרחי לחלוטין, אזרחי, בדרכי שלום. אומרים לך: אדוני, בסדר – –

– – אנחנו מוותרים – –

– – אנחנו מוותרים על מאבק מזוין, אנחנו מוותרים אפילו על הגדרה עצמית במדינה עצמאית. אנחנו רוצים להיות – – –

שמחה, תקשיב, מבחינתך אין לו זכות הגדרה עצמית, אבל מבחינתו יש לו.

אתה מחליט לעצמך, אתה לא מחליט לעם אחר.

חבר הכנסת בוארון, בהנחה שאין שאיפות לאומיות, אין זכות הגדרה עצמית וכו', ובאו הפלסטינים ואומרים לך: מר בוארון, ראש הממשלה הבא, אנחנו רוצים להיות אזרחים במדינת ישראל; אנחנו רוצים זכויות אזרחיות לבחור ולהיבחר ולהיות שותפים ולהיות בכנסת וכו'. מה תעשה? אם מחר במקום התנועה הלאומית הפלסטינית תקום תנועה אזרחית פלסטינית, מה תעשה?

תושבי ירושלים רואים את עצמם פלסטינים תחת כיבוש, הם הצביעו לרשות הפלסטינית – –

– – והם מחכים ליום שבו הם יקבלו את ההגדרה העצמית שלהם כחלק ממדינת פלסטין.

תן לי לסיים משפט אחד. אני לא – תקשיב, אתה בבעיה, שתבין. אתה בבעיה. תאמין לי, אתה בורח למקום שיסכן את מדינת ישראל לאומית וביטחונית, כי בסופו של דבר – – –

נו, מה קרה לך? אני מוכן לקיים איתך דו-שיח בנושא הזה, אבל מה שאני מנסה להסביר – יש כאן אינטרס הדדי, של שני העמים, לסיים את הסכסוך הזה. כל עם קיבל ויקבל את ההגדרה העצמית שלו, מדינת ישראל ליד מדינת פלסטין, ונוכל לקיים חיים של שותפות, של סובלנות, של קבלת האחר.

אבל לבוא ולהגיד: אני בכוח אכפה את עצמי על עם אחר – זה לא מקובל בעולם. זה לא יעבוד. תודה רבה.