הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה – – –

חברים, חבר הכנסת בוארון, הצעת החוק – –

– – לתקציב תאגיד השידור הישראלי שייכנס לתקציב המדינה, היא הצעת חוק טובה. התאגיד מקבל הרבה כסף מהמדינה. רק לצורך ההשוואה, השר בוסו, תאגיד השידור הציבורי מקבל מהמדינה קרוב ל-800 מיליון שקל בשנה.

ערוץ הכנסת, שזה גם הערוץ שנותן לנו חדשות ואקטואליה – –

– – ויש לו מחלקת דיגיטל מצוינת – נוטה קצת שמאלה, אבל עדיין עושה את מה שצריך מבחינת העברת המידע – 29 מיליון שקל התקציב השנתי שלו, לעומת קרוב למיליארד שקל של תאגיד השידור הציבורי.

אז תגידו לי אתם, איך אפשר שלא לקחת את התקציב הזה ולפקח עליו, לבדוק אם באמת נדרש כל כך הרבה כסף, אם צריך לבזבז 600,000 שקל לפרק של רולניק או לעשות קומבינות שם ולסדר לכולם – – –

בבקשה.

בבקשה, אז את מעלה נושא חשוב, אבל זה לא הנושא של החוק. הנושא שאת מעלה הוא בעצם הנושא של הפיקוח הציבורי על התכנים.

לא, לא, בוודאי, אבל יש פה שני מישורים: יש את המישור של הפיקוח התקציבי או קביעת מדיניות – יכול להיות שאנחנו נחליט, שוועדת הכלכלה או הממשלה תגיד: אנחנו בכלל לא רוצים חדשות ואקטואליה, אנחנו רוצים שאת הכסף תשקיעו בהפקות מקור, ביצירה הישראלית, גם שם במגוון דעות של הציבור הישראלי, אבל חדשות ואקטואליה יש לנו מספיק בשוק. אנחנו רוצים לפתוח את השווקים לתחרות, לפתוח ערוצים חדשים, לאפשר לשחקנים חדשים להתמודד.

אז אני אומר, יש דברים שאין להם היתכנות כלכלית: הפקות מקור, יצירה ישראלית, היסטוריה, מורשת, דברים – – –

יפה, זה מה שאני אומר.

אני מסכים, ולכן אני מתחילת הדרך ביקשתי להפריט את החדשות והאקטואליה בתאגיד או לסגור אותם. זה לא עלה בידי, לצערי, אבל החוק הזה יכול להיות פתח גם לעניין הזה. אם התקציב של התאגיד מגיע לממשלה ולוועדת הכלכלה, יכול להיות שנבחרי הציבור יגידו: אנחנו מעוניינים לתקצב דברים שחשוב לציבור לראות ולתקצב אותם, כמו הפקות מקור, יצירה ישראלית, נגדיל את התקציבים שלהם. חדשות ואקטואליה יש לנו מספיק. אז זה אחד, זה במישור התקציבי.

כל עוד יש שם חדשות ואקטואליה, וגם לגבי הפקות המקור, יש מועצת תאגיד שידור ציבורי, שהיא לכאורה אמונה על הפיקוח, על המדיניות. היא ממנה מנכ"ל, היא ממנה מנהל חדשות, היא קובעת את מדיניות התכנים. המועצה הזאת, מאז שקם התאגיד, היא מועצה שנוטה מאוד מאוד שמאלה, עד כדי ערוץ מכאן 33, שהוא בהרבה פעמים פרו-פלסטיני – –

– – ומעודד סרבנות ויוצא נגד מדינת ישראל. ומה עושים בעניין הזה? עוד שבועיים, ב-18 בנובמבר, המועצה הזאת הולכת הביתה. אלא מה? שימו לב, אזרחי ישראל, מה קורה כאן: מצד אחד, היועמ"שית ויצחק עמית, השופט עמית בבג"ץ, הקפיאו את תהליך המינוי של המועצה החדשה. הרי מיניתי את השופט דרורי למנות מועצה חדשה, והם הקפיאו את התהליך.

בדיוק. המשילות, הכול אצלם. הם הקפיאו את התהליך, ובעצם עוד שבועיים לא תהיה מועצת תאגיד. אנחנו עכשיו בהתדיינות ובבג"ץ.

ממשיכים לעבוד בלי פיקוח ציבורי. ומצד שני, כשמביאים את החוק של חבר הכנסת בוארון, כשאומרים: לפחות פיקוח ציבורי על התקציב, היא מתנגדת לזה ואומרת שזה – –

– – פגיעה בחופש הביטוי – –

– – מניעה משפטית ולא חוקתי. ואת יודעת מה, חברת הכנסת גוטליב, כדאי שתשמעי גם את. בתגובה שלהם לבג"ץ, כשהם רוצים כביכול להגן על השופט דרורי, על המינוי, הם בעצם מקבלים את כל טענות העותרים, אבל אומרים: אנחנו לא מוצאים הצדקה משפטית להתערב במינוי, כי הוא נעשה כדין. אבל מה הם עשו שם בתגובה שלהם? הביאו את כל החקיקה שאתם כאן בכנסת עושים, מין תגובת אווירה, להראות לבג"ץ – שימו לב, אולי המינוי הזה נעשה כדין, אבל תראו מה קורה: הכנסת הזאת מחוקקת כנגד חופש הביטוי, חוק הרייטינג, כשכולם מבינים – ומי שעוקב אחרי הפעולות שאנחנו מנסים לעשות לא מצליח למצוא אפילו דבר אחד אמיתי שבו פגענו בחופש הביטוי.

הרי סגירת הרשות השנייה, הסרת ידי הממשלה מהתכנים, מהערוצים המסחריים, כל מה שיש בחוק השידורים, חוק הרייטינג עצמו, שאמרנו שכל מה שהוא יהיה זה רק – – –

פעם אחת.

זה ברור. אני חושב שההחלטה הזו היום של השופטת וילנר רק מראה את חוסר הידע אולי או חוסר המקצועיות שלה בתקדימים ברורים שהיו בבג"ץ.

ב-2004, יוסי פוקס, מזכיר הממשלה, הגיש עתירה לבג"ץ כנגד הפיטורים.

אני אולי חולק עלייך, כי לדעתי בג"ץ לא יעז ולא יהפוך אותנו – – –

בסדר, ובכל זאת, לדעתי, אם היה ברור מאוד לשופטת וילנר שיש תקדימים כל כך ברורים, היא לא הייתה מביישת את עצמה בצורה כזאת.

אני חושב שכן.

בכל מקרה, לגופו של חוק, החוק הזה מביא בעצם את הכוח לנבחרי הציבור, בוודאי כאשר מצד אחד מנסים לחסום את המינוי של מועצת התאגיד החדשה ולהשאיר את התאגיד בלי פיקוח ציבורי בכלל, אבל לאו דווקא.

אין שום סיבה – כמו שאמר חבר הכנסת בוארון, הפה שאסר הוא הפה שהתיר – אם נתנו לפני שמונה שנים לתאגיד תקציב אקס-טריטוריה, אין שום בעיה למחוקק, לממשלה, לבוא ולומר: אנחנו רוצים לשקול מחדש את ההסדר הזה. יש כאן הון עתק של הציבור, שיכול להיות שהולך למקומות שהם לא מאוזנים ולא מספיק טובים, ואולי בשוק הפרטי יש מענה מספיק טוב לעניין הזה, לחלק מהנושאים שבהם תאגיד השידור מתעסק. אנחנו לא צריכים כסף ציבורי שילך על חדשות ואקטואליה. אתם רוצים חדשות ואקטואליה? תהיו פרטיים. אתם רוצים שלא נתערב? שלא יהיה פיקוח ציבורי? תהיו פרטיים.

אני בחוק השידורים מבטל את כל הפיקוח הציבורי על התכנים. הציבור קובע בשלט. נשקף לו את המידע הזה דרך הפלטפורמות בחוק הרייטינג, וגם בחוק השידורים זה מופיע, וניתן לערוצים הפרטיים לפתוח, להיפתח כמה שיותר, להתחרות בשוק החופשי, להקים ערוצים חדשים. ערוצי רדיו אזוריים יוכלו לשדר בכל הארץ, ולא כמו היום במדינת ישראל שרק גלי צה"ל ורק רשת ב' הם הערוצים היחידים שיכולים לשדר בכל הארץ. רק המדינה יכולה לשדר, גורם פרטי לא יכול לשדר היום בכל הארץ. גם זה אבסורד שלא קורה באף מדינה דמוקרטית בעולם, ואנחנו נשנה את זה כאן, ואנחנו נוציא למכרז תדרים חדשים, ואנחנו נסיר את ההגבלות מהרדיו האזורי, ואנחנו נפעל לסגירת גלי צה"ל ולהפרטת גלי צה"ל ולהפרטת החדשות והאקטואליה בשידור הציבורי.

כל זה תהליך שמי שמנסה לצייר אותו כפגיעה בחופש הביטוי לא מבין חופש הביטוי מהו. אנחנו רוצים לתת לשוק הפרטי, לעיתונאים, לשדר ולומר ככל שהם רוצים, אבל לא במימון ציבורי, לא בכספי ציבור שמתבזבזים ללא פיקוח ציבורי, תוך הטיה משמעותית, תוך חוסר מגוון, תוך אי-עמידה בדרישות החוק, תוך שידור נגד מדינת ישראל בערוץ בערבית של התאגיד, מכאן 33.

ולכן החוק הזה חשוב. הממשלה תומכת בו, ועדת השרים לחקיקה. אני אקריא לסיום את מה שוועדת השרים לחקיקה קיבלה: לתמוך בחוק הזה ולהחזיר את החוק לפני הקריאה הראשונה לוועדת השרים. עד אז ייבחן מנגנון לעניין קביעת תקציב מינימלי לשידורי חדשות ותוכניות אקטואליה – מינימלי זה יכול להיות גם אפס – ותקציב הולם להפקות של תוכניות מקור ישראליות. כמו כן ייבחן האופן שבו ניתן יהיה להבטיח כי התאגיד יעמוד בכלל הוראות החוק. תודה רבה.