רצח שישה חטופים בשבי חמאס

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, במוצאי שבת לפני עשרה ימים התחילו להגיע ידיעות על רצח שישה חטופים. למוחרת בבוקר, 1 בספטמבר, נחשפו אזרחי ישראל – יום של התחלה עבור סטודנטים, עבור תלמידים, המוני ישראל שמתבשרים בכאב גדול על רצח אכזרי של שישה חטופים שהיו חיים ימים ספורים לפני, שרדו בשבי במשך 11 חודשים. זה המשך לאכזריות והרוע שראינו לאורך כל התקופה מארגון חמאס, יחד עם ההבנה שב-7 באוקטובר יצאנו למלחמה צודקת. הרוח והמחויבות של הצעירים נחשפה עוד פעם, אבל פה צריך להבין שהיא משאב יקר שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ולא לקחת אותו כמובן מאליו; לקחת אותו בתבונה ובחרדת קודש, לנהל את המלחמה ולהשיג את המטרות שלה. על זה חיילים מקריבים את חייהם.

עד כמה שזה יישמע מפתיע, בעיקר לצד השמאלי של האולם, בחלוף 11 חודשים נותרנו עם שש מטרות המלחמה שהגדרנו ב-16 באוקטובר, לפני כמעט שנה. המציאות השתנתה בצורה רצינית מאוד, חייבה עדכון. ראש הממשלה התעקש לא לשנות אות. החלק היותר-מטריד בעיניי – ואני יכול לסייע ולתת העתק למי שנמצא פה, קצין תורן – הוא העובדה ששרים שמתראיינים – גם אתמול ראיתי, כולל בריאיון של ראש הממשלה – לא מכירים נכון את מטרות המלחמה, מה שאמור לשמש כמצפן למערכות הביטחוניות, מה צריך לחשוב על זה. אז קודם כול, אני ממליץ לשנן אותן, ואחרי זה אני ממליץ לעדכן אותן, כי לבנון לא מופיעה שם, איראן לא מופיעה שם, השבת יישובי הצפון לא מופיעה שם, אפילו פילדלפי לא מופיע שם, ויהודה ושומרון לא מופיעים שם.

כבר במחצית בפברואר הצבענו בפני ראש הממשלה בעל פה ובכתב על כך שהוא נמנע – הוא גם נכנע – נמנע מלקבל החלטות קובעות, החלטות אסטרטגיות. ואני שואל את עצמי מה השתנה. דיברנו איתו על השבת חטופים, דיברנו על קידום תוכנית המלחמה ברצועת עזה, מה שנקרא היום שאחרי, שהוא סירב להתעסק בזה. ולכן בזמן האחרון אנחנו שומעים שהיכולת השלטונית של חמאס התחזקה ברצועת עזה. דיברנו איתו לפני שבעה חודשים על הצורך לבצע את תוכנית המלחמה שהוצגה ארבעה חודשים לפני בדבר הצורך להעביר את המשקל צפונה – הוא התעלם מזה. דיברנו איתו פעם אחר פעם על מניעת הידרדרות ביהודה ושומרון. זה היה אולי הנושא המרכזי שדיברתי עליו בשנה הראשונה שלי פה, בשנה הקודמת; על ההבנה שמה שנזרע בהסכמים הקואליציוניים מביא לסערה שאנחנו קוצרים אותה. כשלוקחים בגלל צרכים קואליציוניים את המינהל האזרחי ונותנים לשר אחד, ולוקחים את מחוז ש"י ומכפיפים אותו לרצון של השר לבט"פ, ומה שממשיך לעבוד במאמצי על זה מאמצי הסיכול והמניעה.

צריך לומר שיש הישגים אופרטיביים ראויים לצבא, הישגים מבצעיים. יחד עם זה, כשאני בוחן את מטרות המלחמה, אני רואה שיש מרחק גדול מהמקום שחשבתי שנימצא בו לפני 11 חודשים. אנחנו הצטרפנו לממשלת החירום בימים קשים. לא שאלנו שאלות ונכנסנו. אני רואה את עצמי כשותף מלא לאורך כל התקופה ששירתנו בקבינט. ניסינו להשפיע, ניסינו להוביל למקום נכון יותר. השיקול היה טובת מדינת ישראל. ואני מסתכל אחורה ואומר לעצמי שאם היינו מצליחים לשכנע ולהציב את האינטרסים הלאומיים ואת מטרות המלחמה בראש סדר העדיפויות בלא שיקולים פוליטיים, זה יכול היה להיראות אחרת.

ביום 28 בנובמבר, כשאנחנו נכנסים לדיון על הפעימה הלפני-אחרונה בעסקת החטופים הראשונה, ברקע הכותרות שהשר לבט"פ איתמר בן גביר מאיים על ראש הממשלה: אם לא תחזור למלחמה מייד, אנחנו נפרק את הממשלה – ככה נכנסים לדיון, ולא צריך לדמיין מה הייתה תוצאת הדיון.

בחודש מאי הצביעו ראשי מערכת הביטחון בפני ראש הממשלה, בפני הקבינט, שהושגו התנאים להשבת החטופים. התכנסנו, ואחרי כמה דיונים רציניים, יש לומר, הסכים ראש הממשלה על מה שנקרא לימים מתווה נתניהו, שהתקבל ב-27 במאי. הוא עבר שם-שם: אתה מסכים, אתה מסכים, אתה מסכים. למוחרת בבוקר שמענו בחלק מהערוצים שהרופסים דחפו לפשרה; ראש הממשלה והשר דרמר עמדו איתן, ובכל זאת הוא העביר את זה. זה היה בקבינט המלחמה. כשביקשנו ממנו להביא את זה בפני הקבינט הרחב, הוא לא הסכים. שאלנו אותו: איך זה יכול להיות? סנוואר מחזיק בהעתק הזה. יעלה על הדעת ששאר שרי הקבינט לא יראו? הוא לא אפשר את זה. אם אני הייתי מקריא את המטרות האלה אז והיום, היו אומרים שאנחנו מוכרים את ביטחון המדינה.

אז מאחר שזה התפרסם באנגלית ובערבית, אז למי שלא יודע, אפילו אם יש אחד כזה, אז חשוב – יש שם ארבעה סעיפי פתיחה, שמטרת ההסכם היא שחרור כלל בני הערובה, החיים והמתים, מרצועת עזה בתמורה למספר מוסכם של 20 פלסטינים. הסעיף השני: השגת שקט בר-קיימא שיוביל להפסקת אש קבועה. אחרי זה השופרות דיברו על עצירת המלחמה. הם רוצים לעצור את המלחמה. זה סלוגן עיתונאי, זה מעולם לא עלה בשיח, וגם אף אחד לא דרש את זה. במתווה נתניהו, אם הוא מצליח, יש ארבעה חודשי עצירת מלחמה – זה הפסקת מלחמה. ואחרי זה הוא גם דרש את נסיגת הכוחות הישראליים מעזה, ודרש דבר נוסף בניגוד להחלטת הקבינט, של שיקום הרצועה, פתיחת המעברים ומתן אפשרות לסחורות ואנשים. לצערי, לאחר זמן קצר הוא התכחש למתווה הזה.

ואני מסכים לגמרי לאמירה שנאמרה פה קודם: סנוואר הוא רוצח בן מוות. אנחנו מצפים רק מההנהגה ישראלית לנקוט עמדה. ובהנחה שתפקיד של הנהגה הוא לומר אמת, להתוות דרך ולתת תקווה, כשמסתכלים איפה אנחנו עומדים אחרי 11 חודשים, המסקנה ברורה מאוד – ראש הממשלה של הליכוד הוביל מלחמה ב-1982, ובקיץ 1983 הוא הגיע למסקנה – הוא הקים ועדת חקירה ממלכתית, והתפטר אצל הנשיא הרצוג. אז זה היה חיים הרצוג. ופה אני מתקשה מאוד להבין את העמדות של ראש הממשלה בלומר אמת. אני מודה מאוד שהתקשיתי גם כחבר קבינט. רב הנסתר על הגלוי. אתה יודע מה אומרים, אתה יודע מה משתנה אחרי זה, וקשה מאוד לעקוב. מהסיבה הזאת 101 חטופים עדיין שם, 70,000 עקורים לא נמצאים בבתים. מה קרה לגרעין האיראני, אני שואל כמי ששירת תחתיו כרמטכ"ל; זאת הייתה הדת השנייה שלו. אני יודע מה העיסוק בצה"ל. תוכנית הגרעין האיראנית נמצאת היום במקום המתקדם ביותר מאז שיצאה לדרך.

השאלה היא מדוע הוא מאפשר למצב הכאוטי באיו"ש להידרדר, והשאלה היא לא אם תהיה הסלמה, אלא מתי תהיה הסלמה, כי חלק מהשרים וחברי הקבינט דוחפים להסלמה כחלק מתפיסת עולם. השב"כ וצה"ל מצליחים לסכל טרור ולשמור על מציאות סבירה. הקבינט חייב להתעשת ולעצור את ההתפרעות של חלק מהשרים, שדוחפים להסלמה רחבה, ואני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי – אני פיקדתי על יהודה ושומרון ב-2003, 2004, 2005 – כדאי מאוד לעצור אותם ולעשות את המאמצים, כי אחרת ניכנס לבעיה קשה מאוד בכל הזירות. ומי שחושב שאפשר להילחם בשבע זירות – צה"ל הוא צבא גדול, צה"ל הוא צבא חזק, אבל נדרשת הנהגה שתדע למקד אותו.

אני רואה שנגמר לי הזמן. היה לי עוד סעיף על התוויית הדרך ועל מתן התקווה. אני מקווה מאוד שנתעשת.

אם אני אקבל הארכה.

לא.

מאחר שפיקדתי על יהודה ושומרון, הייתי מפקד אוגדה, מח"ט ומג"ד, אני מכיר את המציאות, מעריך מאוד את המתיישבים, ואני חושב שגם בתקופות האלה הבסנו את טרור המתאבדים של חמאס, כי ידענו להילחם בצורה נחושה מול האויב, ידענו להגן על האוכלוסייה היהודית, ידענו להפריד בין טרור לאוכלוסייה, וידענו להשאיר תקווה למי שלא עוסק בטרור, ומי שעוסק בטרור – נלחמנו בו בנחישות.

החלק המטריד הוא התוויית הדרך, זה להבין מה ראש הממשלה רוצה, מה ממשלת ישראל רוצה. כשמסתכלים על מטרות-העל של ראש הממשלה ועל 13 האינטרסים שראש הממשלה אישר – אין קשר; אולי רק אינטרס אחד, של עיסוק בשינויי האקלים, עומד בהלימה למה שנכתב.

ולכן, מה שנדרש דחוף זה לתת לצוות המשא ומתן מנדט, כדי שיגיע להסכם מתוך עמדה של כוח על פי מתווה נתניהו. צריך לעדכן אותו. היו עצות טובות מאוד בקבינט הרחב, של השר אמסלם ואחרים, לעשות את זה באחת. אפשר לעדכן את זה. זה מתווה שאיבד מהרלוונטיות שלו, כי לצערי הרב חלק גדול לא איתנו, חלק משמעותי, מאז שיצאנו לדרך, ולכן נדרש לתת מנדט ולדרוש תוצאה.

הדבר הבא זה לבנות אלטרנטיבה לשלטון חמאס. אחרי שהם נפגעו קשה מאוד, הם מתעשתים, מחזירים את הכוח לעצמם, לוקחים כסף מהאספקה שנכנסת לתוך הרצועה. את גבול מצרים צריך לאטום. ראש הממשלה צודק, זה איום. אני לא מקל בו ראש. אפשר לאטום אותו. היום יש טכנולוגיה במדינת ישראל שלא הייתה. התווך התת-קרקעי – אפשר לאטום אותו גם באמצעים טכנולוגיים, גם במודיעין, גם ביכולת מבצעית וגם בשיתופי פעולה. אסור שהאמצעי יהפוך למטרה. המטרה היא המטרה שהגדיר הקבינט – השבת חטופים.

ופה אני חושב שחייב לעשות שינוי משמעותי מאוד כדי להחזיר את מדינת ישראל לנתיב, ליציבות, גם בביטחון הלאומי שלנו וגם בחיבור החברתי שלנו, בסולידריות שנדרשת מהחברה הישראלית, אפרופו שירות ישראלי של כלל הצעירים הישראלים, החלטות בדבר האופי של החברה הישראלית, ומה למדנו מ-7 באוקטובר. תודה.