שלום, אדוני. חברות וחברי כנסת נכבדים – אדוני, אם אפשר לבקש שקט, אז נוכל להציג.
רם בן ברק, תקשיב, רם. אדוני יושב-ראש הישיבה, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדים, החוק הזה שאני מעלה ומשום מה ביקשו ממני לדחות, להתנגד, הוא חוק שאומר את הדבר הבא: אנחנו רוצים לעודד – כל חברי הכנסת רוצים לעודד גם שירות צבאי, גם שירות לאומי וגם שירות אזרחי. ראו במה עסקינן: כשאתה הולך לאוניברסיטה, כשאתה הולך לשירות הלאומי, יש אוכלוסיות שלמות שיש להן העדפה: חרדים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים. הצ'רקסים והדרוזים, ברוך השם, משרתים בצבא ומקיזים את דמם, ואנחנו לא גומלים להם בטוב. אבל תגידו לי, למה צעיר או צעירה במגזר הערבי, הבדואי, במגזר החרדי – למה הם צריכים לקבל העדפה גם בכניסה לאוניברסיטה, גם בשירות הציבורי, והם בעצם לא עושים כלום?
מה שהצעת החוק הזו אומרת זה את הדבר הבא: אתה שייך למגזרים האלה? לפחות, לפחות, תעשה שירות אזרחי. אני כשר הרווחה שנים פניתי למגזר הערבי ואמרתי: חברים, אני מבין שאתם לא רוצים להתגייס לצבא, אבל שירות אזרחי בקופות חולים אתם יכולים לעשות? אתם יכולים לטפל בבתי אבות? אתם יכולים לעשות ארבע שעות בעזרה בלימודים? אתם יכולים לעשות שלוש שעות בטיפול בקשישים? אתם יכולים לעשות את זה? אם אתם תעשו את זה, אתם תקבלו עוד זכויות. אני לא רוצה לגזול לכם את מה שאתם עושים, אבל תקבלו עוד זכויות. לצערי הגדול, אתה מקבל כאלה תשובות מוועדת השרים, שממש לא קראו את החוקים. אני פונה למי שיושב בוועדת השרים: למה אתם לא קוראים את החוקים? תקראו אותם. תבינו אותם.
מה הצעת החוק הזו אומרת? היא אומרת שכל אלה שממילא מקבלים פריבילגיות, אנחנו ניתן להם עוד פריבילגיות, אבל הם ייתנו משהו למען המדינה. ראו מה קורה ביישובים הערביים. למה שמתוכם הצעירים לא יעשו שירות אזרחי? אתם לא רוצים לקרוא לזה לאומי? אל תקראו לזה לאומי. שירות אזרחי. בוא לקופת חולים במשך שנה כל בוקר, תעזור לקשישים שלך; בוא לבית הספר שבו גדלת, תעזור לתלמידים שלך, ואז תקבל פריבילגיות. וגם החרדי. אני מתפלל לאלוהים, ואני שמח שגם בשורות הקואליציה יש יותר ויותר תחושה שזהו, הפעם צריכים לא להעביר את חוק ההשתמטות. אבל גם אלה שלומדים במוסדות תורניים, למה הם לא יכולים לתת שלוש, ארבע שעות בשבוע? שעתיים ביום?
וזה משגע אותי, טלי, כי אני נותן את הצעות החוק האלה. ישבתי בוועדת שרים לחקיקה, קראנו את החוקים, התייחסנו בכבוד. אבל זו מין מציאות כזאת שבה הם מסתכלים אם יש עתיד תזרוק. למה? תקראו את הצעת החוק. זה יעשה שינוי מהותי. מי שנמצא באותן אוכלוסיות שמקבלות פריבילגיות, שייתן משהו. שייתן משהו. אני מטייל בפזורה הבדואית – הם צריכים, בפזורה הבדואית. מי שבא לאוניברסיטה בבן-גוריון ומקבל העדפה להתקבל לאוניברסיטה, שיעשה משהו. שייכנס למוסדות עם אנשים עם מוגבלויות. שיעשו משהו. זה חלק מהרוח של המדינה הזו. אסור לנו לפגוע בזה ואסור לנו להעלים עין. אסור לנו לנהוג בהסתר פנים.
אז עכשיו נושא הגיוס הוא הנושא שבוער בתוכנו. אגב, שימו לב למכתב של ארבעת הקצינים שנשלח היום לצבא. תקראו, תפתחו. באומץ גדול. כי כשאני אמרתי את זה – וכעסתי על הצבא, אז קמו כאן אנשים ואמרו לי: מאיר, זה מה שהצבא יכול. כותבים לוחמים למפקדים שלהם ולראש אכ"א: אתם פועלים לא נכון. כן, מותר לבקר את הצבא. ועכשיו הביקורת היא ביקורת פנימית לכל אחד מאיתנו. אתה נמצא באוכלוסיות שמקבלות העדפה – הכול בסדר. אבל למה שאתה תקבל העדפה בגלל שאתה בדואי? תקבל, עלא עיני, אבל אתה תקבל עוד העדפה אם אתה תבוא לשירות אזרחי. אני יצאתי במבצעים שלמים במשרד הרווחה, ובסוף הגעתי ל-1,500, ונתנו 3,000 שקל בשבוע. גם את זה הם לא רוצים לעשות.
זה לא סיפור, חס ושלום, כנגד ערבים או חרדים. זה לא. זה סיפור של מדינה שצריכה להגיד לעצמה: אני נותנת עדיפות, ואם חייל בדואי יתגייס לחיל קרבי, אני אתן לו פי עשרה. כל אותם בדואים בגדוד הסיור צריכים לקבל פי שניים ממה שהם מקבלים, כי ככה נוהגת מדינה שהיא חפצת חיים. ואם אותו חרדי שלומד בתלמוד תורה ילך לעשות שירות בזק"א או בכל מקום, אני אתן לו פי שניים ממה שהוא מקבל. אבל תעודדו את זה. אני לא מבין איזו סיבה יש לשר עכשיו לעלות ולהגיד שהוא מתנגד לזה. לא מבין. לא מבין. במקום שיעלו – זה אתם, אתם כל הזמן דורשים מהמגזרים האלה: בואו, תצטרפו, תבואו, אבל כשמועלית הצעת חוק שאומרת: ניתן להם עוד, אבל שיעשו. שיעשו. אין שום סיבה בעולם שביישובים הבדואיים, ביישובים החרדיים – אין שום סיבה בעולם שמי שלא מתגייס ומקבל העדפה, הוא מקבל והוא לא ייתן משהו בתמורה לזה.
ואני פונה שוב לאופיר כץ. אתה יושב שם, ואני רואה את המלחמה שלך בכל הנושאים להגנתה של המדינה וכמה זה חשוב, ודבר כזה אתה מרשה שיעבור לך מתחת לאף וידחו את זה? למה? ושאף אחד מכם – אני פונה לחבריי מהליכוד – שאף אחד מכם לא יבכה. אל תקטרו, אל תעמדו כאן, תצביעו נגד ותקטרו במסדרון. זאת הצעת חוק שהייתי בטוח שכולם יצביעו בשבילה. הייתי בטוח. נדהמתי כשאמרו לי: תדחה את זה.
זה לא שייך, זה לא מבקש להוסיף כלום. זה לא בכסף, התמורה שהם יקבלו. שיקבלו עדיפות עוד יותר גדולה בכניסה לשירות הציבורי.
לא כסף. לא כסף.
חבר'ה, טלי, זה לא תקציבים, תאמיני לי – –
– – ממילא אנחנו עושים את זה.
טלי, את יודעת, יש מכינות לחבר'ה בדואים שמלמדים אותם את השפה.
זה לא כסף, טלי, את טועה.
מי שיעלה לכאן, מי שיעלה לכאן ויגיד שזה כסף – – –
טלי, אני יכול להעיד על עצמי, ואני משער שגם את וכל אחד – אנחנו לא עולים ומכינים הצעות חוק ככה. אנחנו בודקים את זה. אם הייתי בא ומבקש כסף – אנחנו עכשיו כולם מצמצמים, אז מצמצמים. אני לא אומר כסף, אני אומר: תעשו. אני אומר לך שבמשרד הרווחה ובמשרד הבריאות – –
אני מסיים. – – נשארים תקציבים עודפים, כי הם לא מוכנים לבוא לשם. אני הקציתי פי שניים, אבל הם אומרים: ממילא אנחנו באים לאוניברסיטה ומתקבלים, אז למה שניתן? תודה רבה, אדוני.
אני רוצה לענות לך, אדוני שר הדתות. תראו, אם הייתם אומרים – אופיר, אם היית בא ואומר: מאיר, נעביר את זה בטרומית, נחכה שזה יתואם עם הממשלה, כי אתה מבין שזה חוק חשוב – ניחא; אבל תעשו את זה, כי לא – אני אומר לך, לא לכבודה של הכנסת להצביע נגד הצעת החוק הזאת. אז אתה רוצה שאני אבוא איתך טרומית? אני מתחייב להמתין להצעה הממשלתית, אבל זה לא מכובד, תאמינו לי, אני פונה לכל חברי הכנסת שנכנסו עכשיו. אנחנו שנים מדברים על כך שאנחנו רוצים שהאזרחים הערבים – – –
אני עשיתי – במשך כל שנותיי במשרד הרווחה כל שבוע עשיתי דיון על זה, ונסעתי ליישובי הערבים ואמרתי להם, ופתחתי אפשרויות, והוספתי תקנים, אבל אני אמרתי שזה לא מספיק, ואין שום סיבה שאני רואה סטודנט שמגיע לבן-גוריון, ובגלל שהוא ערבי הוא מקבל.
אז אני בא ואני אומר: תן עוד, תן עוד.
זה מה שאומר החוק הזה. אני בא מדימונה. פוגל, למדנו איתך באוניברסיטה, באותה האוניברסיטה.
קטי, אנחנו נצעק אחד מול השני, אבל יש הרבה דברים שאת מסכימה, אני מסכים, אז אני בא ואומר: עלתה הצעת חוק שבאה ואומרת – אני לא פוגע באפשרויות האלה אבל אני רוצה שעוד. פוגל, אתה לא הייתה פה. תגיד לי אתה, אתה מכיר לפני ולפנים את הנגב: האם יש דבר שימנע מסטודנט או מישהו מהבדואים – ואני כן אומר להם אחינו הבדואים, כי אני גדלתי איתם – שימנע שילך לקופת חולים ויתנדב ארבע שעות? האם מישהו מטייבה שמקבל ויש לו עדיפות, ויש חוק 15א שנותן לו עדיפות – האם הוא לא יכול לבוא לבית אבות ולתרום ארבע שעות? האם הוא לא חייב? זה מה שאני אומר, זה מה שאני אומר. אני לא מעלה הצעות חוק פופוליסטיות, ואנחנו רחוקים מזה. אני יושב ומכין את זה, ויש לזה צידוק. אני בא לפה ומתחילים – מעלים שר נחמד שלא יודע על מה הוא מדבר, אבל הוא עונה. למה? למה?
אני – לשבועיים לדחות?
אני דוחה בשבועיים. קיבלתי את הצעתו.
תודה רבה.
1,244 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.