רגע, עוד אל תיקח לי זמן. אני צריכה את החוק.
לא. היה לי גם את אונר"א.
מה זה משנה?
לא צריך, באמת לא צריך.
עם ישראל, שלום. יש חוקים שאתה לא מכיר אותם עד שאתה מגיע לכנסת או עד שיש מלחמה. הגענו לוועדת החוץ והביטחון, אמרו לנו: לב"חים. לב"חים, מילה רומנטית כזאת. שאלנו: מה זה לב"חים? אמרו לנו: לוחם בלתי חוקי. איזה מין שם רומנטי למחבל. פניתי לייעוץ המשפטי של הכנסת, אני אומרת להם: לא יעלה על הדעת שאנחנו נקרא למחבל, מרצח, נקרא לו "לוחם". אי-אפשר לסבול את המילה הרומנטית הזאת. לא הייתה ברירה אלא להגיש בקשה לתיקון כותרת החוק, ועל דרך כך, לתקן בהגדרה את כל המילה "לוחם". חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ייקרא מעתה חוק כליאתם של מחבלים.
ורק כדי שיהיה מונח לכם מול העיניים בהקשר הזה, אני רוצה להקריא לצורך הפרוטוקול את ההגדרה בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ואחר כך אנצל את הזמן לעניינים אחרים ומעניינים הרבה יותר. שימו לב מה כתוב בחוק, מיהו לוחם בלתי חוקי. לוחם בלתי חוקי: "אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין" וכו'. לקח חלק בפעולות איבה – לכן מעתה ייקרא מחבל, מחבל, מחבל. זאת הצעת החוק, צריך להצביע לה משמאל ומימין, אלא אם כן – תומכי טרור, שאצלם זה בסדר לקחת חלק בפעולות איבה, כנראה, הם לא יצביעו. זאת הצעת החוק. צריך להצביע לה ולקדם אותה.
הבנתי שיש קולות מתנגדים – שזה לא מתכתב עם כל מיני הוראות חוק בין-לאומיות. אני רוצה רק להבהיר: חוק כליאתם של מחבלים נועד לתת מענה למי שאמנת ז'נבה לא חלה עליו, כי אמנת ז'נבה – חבר'ה, תקשיבו רגע, חבר'ה מסביב, שיהיה פה קצת יותר שקט, באמת – אמנת ז'נבה חלה על שבויי מלחמה. מה שמבדיל בין מחבל לשבוי מלחמה זה ששבוי מלחמה, על פי הדין הבין-לאומי, לא מבצע עבירה פלילית על יסוד המדינה ששולחת אותו להילחם, וזה לא מונע – אגב, גם לפי אמנת ז'נבה – להעמיד לדין פלילי בעבירות נגד פשעי עם. זהו, סיימתי. תצביעו.
עכשיו סוף-סוף יש לי זמן לדבר על מה שמעניין, ובמיוחד – אוהבים רכילות? אחלה, קבלו רכילות מבית היוצר של היועמ"שית, הגב' מיארה, הגב' מיארה, כמו שאמר עליה הנשיא גרוניס, שהיא לא ראויה וגם לא כשירה לתפקידה, והיא מוכיחה את זה כל פעם מחדש. קבלו: המפכ"ל החליט בסבב העברת תפקידים, כפי סמכותו, שהיועץ המשפטי של המשטרה יעבור להיות ראש חטיבת התביעות במשטרה – תפקיד בעל חשיבות – חטיבת התביעות הפליליות. היועמ"שית שלחה לו מכתב וכותבת לו: אני מקפיאה לך את המהלך כי אתה לא התייעצת איתי. המפכ"ל, באומצו, בתבונתו, שולח לה מכתב: גברת, אני פעלתי בהתאם לסמכותי. אני לא חייב להתייעץ איתך ואין לך שום סמכות להקפיא את המהלך הזה.
אגב, תפתחו סוגריים: גב' מיארה, אין לך סמכות להקפיא מהלך. הדרך היחידה להקפיא מהלך זה להוציא צו זמני, ומי שמוציא צו זמני זה בג"ץ. אמרתי בכל מיני ראיונות שהתראיינתי: בואו נספור עד שלוש, מישהו כבר יגיש בג"ץ נגד המפכ"ל. נכון? מי הגיש בג"ץ? שרגא – התנועה לאיכות השלטון – הגיש בג"ץ. קבלו הפתעה – מיארה הייתה בטוחה שיוציאו צו זמני שיגבה אותה, אבל המפכ"ל פעל בהתאם לסמכותו, כך שאפילו בג"ץ לא היה יכול להתערב, ובג"ץ דחה את העתירה. אז רציתי להזכיר משהו למיארה היועמ"שית: יש קטע כזה שנקרא חוק. את פחות בעניין שלו ואת פחות זוכרת אותו, ואת לא ממש בשליטה במה שקשור לסמכויות שיטור, אז אני מבקשת להקריא לך: המפקח הכללי, המפכ"ל, תפקידים וסמכויות – לא מדובר באיזה הוראת חוק חדשה שאולי היא לא שמה לב שהיא בתוקף – מינואר 2002, גב' מיארה, קבלי: בין השאר, תפקידי המפכ"ל, העומד בראש משטרת ישראל, אחראי להפעלת המשטרה וכו', לארגון והניהול, לניהול מערך כוח האדם במשטרה. על כן, המפכ"ל פעל בהתאם לתפקידו. אבל מיארה מאוד מאוד עצבנית וכעוסה, היא לא מבינה איך זה קורה, איך המפכ"ל מתעקש להתעלם ממה שהיא אומרת, וגם בג"ץ. אז היא שלחה אתמול עוד מכתב שמיועד למפכ"ל, אבל היא בעצם שלחה אותו לתקשורת. והיועמ"שית אומרת: אדון מפכ"ל, אתה אמון על שמירת החוק. איך אתה מתנהג? עונה לה המפכ"ל בתבונתנו ובשכלו: אני פועל בדיוק בהתאם לדין. כבר עניתי לך.
ואני אומרת לגב' יועמ"שית: דעי סוף-סוף את מקומך. דעי את מקומך. את משחירה את פני הממשלה, מפחידה מפני הממשלה ומשחירה את פני הממשלה, על המשרדים השונים, ומוציאה את דיבת המפכ"ל רעה עד כדי כך שהאיש עתיר הזכויות הזה, שהתמנה למפכ"ל על העשייה הבלתי-רגילה שלו, מוצא את עצמו עם אנשי תקשורת, שהם השופרות של מיארה, שקוראים לו בשמות.
אז פה אני רוצה לומר משהו למפכ"ל: אדוני המפכ"ל, אני מצדיעה לך. יש עוד הרבה מה ללמוד ממך. סוף-סוף אתה, בשונה מהרבה שרים בממשלה – לצידך קרעי, שדווקא עשה את אותו הדבר וגם ניצח את בג"ץ, גם שלמה קרעי, שהלך בניגוד לעמדת היועמ"שית. אדוני המפכ"ל, אני מצדיעה לך. אתה פעלת בהתאם לסמכותך ובהתאם לחובתך לטובת האינטרס הציבורי. כך זה צריך לפעול. כי מיארה אמרה שאתה צריך לפעול בעצמאות, אתה לא מתחשב בה. גב' מיארה, אין צורך להתחשב בך.
הגב' פרקש, מה שאני מתפלאת עלייך, גברתי הח"כית – מה שעושה פה גב' ח"כית, שאמורה להיות עורכת דין – שאין לך מושג לפעמים, אין לך מושג, כמו מיארה, בדין. אין לך מושג, כמו מיארה, בדין.
ואני אומרת, שיהיה כאן ברור: היועמ"שית מפגינה פעם אחר פעם בורות בלתי נתפסת בהוראות החוק, והיא איננה מבינה את מקומה ואת תפקידה. ופה אני אומרת למי שמבין משהו בעריכת דין: הכלל הבסיסי ביותר בעריכת דין זה לעבוד בהתאם לאינטרסים של הלקוח, למתוח את הפרשנות המשפטית והייעוץ המשפטי כדי שזה יתאים לרצון הלקוח, ובלבד שזה מתכתב עם החוק. מיארה מייצגת את המדינה בניגוד לעמדת המדינה. מיארה פועלת בניגוד לעמדת המדינה פעם אחר פעם ומוציאה את דיבת המדינה רעה. וכשאני מדברת על המדינה, אני מדברת על רוב העם באמצעות נבחריו, הלוא הוא הממשלה, שהיא בבואה לרצון העם. זה מה שקורה פה.
שמעתי היום, אמרתי לכם – רכילות. היא כבר שלחה כל מיני ראיונות, שיש בג"ץ נגד השר לביטחון לאומי, שאם יעתרו נגד זה, עמדתה תהיה עם העותרים. גב' מיארה, עמדתך היא לא עם העותרים. זה לא הבית הפרטי שלך בבג"ץ. זה לא עובד ככה. את צריכה לפעול בהתאם לחוק ואך ורק בהתאם לחוק. אז אם את פועלת בהתאם לחוק ואם ידייך נקיות – מה שלא, אבל נגיד, אם – אני מצפה ממך, גב' יועמ"שית, להוציא מכתב בהול ליצחק עמית, שופט בית המשפט העליון, שפעל בניגוד לחוק, בניגוד להוראות חוק בתי המשפט, ומינה את עצמו לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון.
נאמתי על זה השבוע ואמרתי: זה מנוגד להוראת סעיף 29 לחוק בתי המשפט, שקובע ראשית שממלא מקום זה רק אם יש נשיא שנבצר ממנו לייצג. בואו נדלג על זה. אבל מי שמתמנה הוא ותיק השופטים, לא הוותיק של השופטים בבית המשפט העליון. איך אני יודעת את זה? כי בסעיף קודם, 28 לאותו חוק, כתוב שבקביעת ראש הרכב שופטים יתמנה לראש ההרכב הוותיק בין השופטים בעליון. זאת אומרת, כשהחוק רוצה להתייחס לוותיק השופטים בעליון הוא אומר את זה ברורות, ולכן מי שצריכה להיות ממלאת מקום נשיא בית המשפט העליון היא השופטת שטייניץ.
אז גב' מיארה, הינה לך עבודה. את הרי מאוד מאוד מחפשת כל הזמן מה לעשות. אני רואה אותך, כל הזמן מוציאה כל מיני דברים שאף אחד לא ביקש ממך. תוציאי מכתב לשופט עמית שמינה את עצמו – ככה, ממש כך, מינה את עצמו – ותאמרי לו: אדוני, זה מוקפא – כמו שכתבת למפכ"ל, רק הפעם באמת בהתאם לדין – המהלך שלך מוקפא. אתה אינך יכול להיות נשיא בית המשפט העליון, ומה שעשית הוא void גמור, ובא לציון גואל בהקשר הזה.
עכשיו, יש לי עוד דקה ושבע דקות, כי היה לי – – –
ושבע שניות. אז אני אעשה את זה קצר. היום גדול תומכי הטרור בכנסת ישראל, איימן עודה – החבר של אל-עארורי, שחוסל בפעילות הירואית של צה"ל, והחבר של ג'יבריל רג'וב, כפי שאני הראיתי לכם תמונות שלו, מי שעומד כאן וקורא לחיילינו רוצחים, מי שעומד כאן ואומר שאנחנו שולחים את לוחמינו עזי הרוח לבצע רצח עם בשיפא בעזה, כך אומר גדול תומכי הטרור הזה – הגיש הצעת חוק הזויה שחותרת תחת קיומנו ותחת הגדרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי והלאום היהודי בנחלת אבותינו. יש היום חוק שעומד כאן בכנסת: הכרה במדינת פלסטין בהתאם לשביתת הנשק שהייתה ב-1949. אני קוראת כאן לכל חבר כנסת משמאל ומימין שמקבל משכורת מהקופה הציבורית, כשיעלה כאן איימן עודה תומך הטרור ויציג את הצעת החוק הזו, צריך לשבת פה, לבוז לו, לקרוא לו בדיוק בשם שלו – תומך טרור – ולהצביע נגד החוק הזה.
ותוך כך אני אומרת, אי-אפשר לקבל שבנייר המכתבים של כנסת ישראל בסדר-היום יונח חוק של הכרה במדינת פלסטין.
1,353 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.