קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ענר שפירא, לוחם בסיירת נח"ל, חובב ציור ומוזיקה, בילה בפסטיבל ברעים. עם תחילת המתקפה הוזעק לבסיסו ובדרכו לבסיס עצר במיגונית שבה הצטופפו צעירים רבים אשר נמלטו מהמסיבה. כשהמחבלים הטילו רימונים לתוך המיגונית, בקור רוח ענר השליכם בחזרה, עד שהרימון השמיני התפוצץ בידו והרגו.
הוא היה במסיבה והוא היה לוחם בשירות סדיר.
לא, ענר שפירא היה במסיבה, והיה לוחם בסיירת נח"ל בשירות סדיר.
זה בדיוק מה שאמרתי. זה בדיוק מה שאמרתי, מירב.
רב-פקד מורן טדגי, קצינת משטרה, קלטה מביתה שבאופקים את המתרחש, הכניסה את משפחתה לממ"ד, לקחה את נשקה האישי, ובמשך שעות הסתערה מול המחבלים וניהלה את זירת הלחימה באופקים על אף פציעתה, והמשיכה להילחם לבדה בגבורה.
יונתן אלעזרי מהיישוב אלון שבות, חייל ביחידת דובדבן, יצא לחופשת חג, והחליט לבלות אותה במכינה הקדם-צבאית באופקים שבה למד טרם גיוסו. הוא יצא יונתן בידיים חשופות ומגג המבנה ירה במשך שעות ארוכות ברובה שלקח משוטר שהיה פצוע קשה. במשך יממה יונתן נחשב בגדר נעדר, עד שנמצא על הגג כשלרגליו סנדלי שורש וסביבו תרמילים רבים שהעידו על השעות הארוכות שנלחם לבדו בגבורה במחבלים.
מיכאלה קורצקי, מיילדת מקיבוץ עלומים, הפכה את ביתה לבית חולים שדה, ושם טיפלה בפצועים מכיתות הכוננות במטבח ביתה. את שקיות העירוי תלתה עם כבל טלפון תוך שהיא מנהלת שיחות עם בית החולים ומקבלת הנחיות רפואיות בטלפון. תוך סכנת חיים, יחד עם בעלה, פינו ברכבם הפרטי את הפצועים לבית החולים, ובכך הצילו את חייהם.
עווד דראושה מהכפר אכסאל, נהג אמבולנס, עבד כחובש בפסטיבל נובה. כשהחלה מתקפת הטרור, אף שביקשו ממנו לברוח, עווד לרגע לא חשב לנוס על נפשו ולהשאיר את הפצועים בשטח. הוא המשיך להגיש עזרה לפצועים עד שנפגע בעצמו מיריות ורימוני רסס ונהרג.
מלחמת חרבות ברזל עדיין בעיצומה, ובחזיתות הצפונית והדרומית עדיין נלחמים חיילינו בקרבות גבורה יום-יומיים, וכל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו. מלחמת חרבות ברזל נפתחה עלינו כשבבוקר שמחת תורה החלה מתקפת טרור רצחנית ואכזרית, ובעוצמה טרפה את עולמנו בשטף של רוע ואכזריות מפלצתית כשאלפי מחבלים חדרו משטח רצועת עזה לישראל, טבחו, אנסו וחטפו מבתיהם מבוגרים, נשים, ילדים ותינוקות, צעירים וצעירות שחגגו ורקדו בפסטיבל של אור.
כ-1,400 אזרחים, אנשי כוחות הביטחון וחיילים נרצחו. 252 חיילים ואזרחים נחטפו לרצועת עזה. מבין הנחטפים ישנם מי שנרצחו באכזריות, ישנם מי שחזרו לאחר עינויי שבי קשים, ו-120 עדיין מוחזקים בידי האויב האכזר ולא ברור לחלוטין מה עלה בגורלם. קהילות שלמות נמחקו ונפגעו באופן אנוש.
מתוך הכאב והתופת הנוראה, לצד החושך הנורא, שבא באכזריות עוצמתית, התגלו ניצוצות של אור, של גיבורים וגיבורות, לנוכח מעשי גבורה וחסד שמרביתם נעשו על ידי גיבורים אנונימיים, גיבורים שלא ידעו שהם גיבורים. רוח הגבורה של חיילים, של אזרחים, של גברים, של נשים, שהראו לנו את מיטב הערכים האנושיים; גבורתם של מי שנלחמו בנחישות ובאומץ לב ולא ויתרו גם ברגעים הקשים ביותר, תוך סיכון חייהם האישיים, כדי להציל אחרים. במעשים אלה הצליחו להאיר ולזרוח במקומה של השמש, ששקעה באותו היום באפלה של רוע. אזרחים וחיילים פעלו תוך מסירות אדירה וסיכון חיים אישי.
זכינו להיחשף למסירותם ולהקרבתם של חלק מהגיבורים ששרדו לספרם, אולם לצערנו, גיבורים רבים לא שרדו כדי לספר את הסיפור. יש סיפורים ששמענו ויש כאלה שעוד נשמע, אך יש גיבורים שלעולם לא ניחשף לסיפורם ולגבורתם. אם יש משהו שלמדנו בתשעת החודשים האחרונים הוא שמסתובבים בינינו גיבורים אמיתיים, כאלה שלא חלמו להיות גיבורים, כאלה שכלל לא ידעו שהם גיבורים, עד שבאה המציאות והוציאה מהם, בשעה הקשה של מבחן המציאות, את כל הערכים שעליהם גדלו והתחנכו במהלך חייהם. גיבורים שעד לפני כמה חודשים לא ידענו על קיומם; חשבנו שהם קיימים רק בספרים או בסרטים.
סיפורי הגבורה הם רבים ומגוונים: סיפורים על חיילים שפרצו קדימה תחת אש כבדה; על אזרחים שחילצו פצועים מהריסות בתים; על צוותים רפואיים שטיפלו במסירות בפצועים רבים; על ילדים שהפגינו אומץ לב ורוח עוז. ובסיפורי הגבורה אנו שומעים גם את סיפורם של החטופים ששבו מן התופת, שסיפרו על גילויי חמלה ואנושיות בין החטופים, שגם ברגעים הקשים נתנו יד תומכת וכתף להישען ותמכו זה בזה גם בימי השבי הנוראיים.
עדויות אלו משקפות כי הערכים של מסירות, רעות, קדושת החיים ועזרה הדדית, ברוח "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו", מאפיינים את העם היהודי משחר ימיו ועד היום. אירועי 7 באוקטובר ייחרתו לנצח בלב העם היהודי, וחובתנו המוסרית והערכית להעלות על נס ולהנציח את גבורתם של השורדים, החטופים והנרצחים.
לפיכך, בהצעת חוק זו מוצע להקים רשת זיכרון לאירועי הטרור של כ"ב בתשרי, שתוקם בחבל תקומה. הרשות תפעל להנצחת אלו שהוכרעו בקדושת המעונים לטבח; הקהילות שנחרבו ונהרסו; עוז הרוח של האזרחים שמסרו את נפשם כדי להציל אחרים; גבורתם של החיילים, השוטרים, חברי כיתות הכוננות, אנשי כוחות הביטחון, שחירפו נפשם במערכות הקרב; מסכת הגבורה של החטופים, לרבות התמודדותם הקשה בשבי וחוזקם הנפשי והפיזי.
תפקיד הרשות יהיה להעלות על נס את זכרם וגבורתם של הנופלים והלוחמים ולספר את סיפורם של השורדים, החטופים והשבויים והקהילות שנפגעו. לשם כך הרשות תהיה מוסמכת להקים ולנהל מפעלי זיכרון, וכן להדריך ולשתף פעולה עם מפעלי זיכרון אחרים שלא הוקמו ביוזמתה, לאסוף, לחקור ולפרסם את העדויות על אירועי 7 באוקטובר ולקדם את המודעות בארץ ובעולם לאירועים אלה.
בנוסף, בהצעת החוק מוצע לאמץ את החלטת הממשלה מס' 1525, שלפיה ביום כ"ד בתשרי יקוים יום הזיכרון הלאומי לציון אירועי 7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל. מוצע שיום הזיכרון יצוין בכנסת ובממשלה בטקסים ממלכתיים לנרצחים ולנופלים. טקסי זיכרון והנצחה יקוימו במחנות צה"ל ובבתי הספר, ויוקדש זמן ללימוד על אירועי הטרור ועל החשיבות במצוות פדיון שבויים. דגל המדינה יורד לחצי התורן בבניינים ציבוריים ובמחנות צה"ל. תוכניות השידורים יבטאו את אופיו וייחודו של יום זה. יום זה יוקדש להתייחדות עם זכר הנרצחים והנופלים ולציון מעשי הגבורה ומחויבותה של מדינת ישראל להשבת כל אזרחיה שנשבו או נחטפו.
מחובתנו לזכור את סיפורי הגבורה של 7 באוקטובר ולהנחילם לדורות הבאים כמורשת זיכרון וכתזכורת נצחית לכך שאף פעם אלימות וטרור לא יוכלו לכבות את אורה הזורח באור יקרות של הרוח הישראלית. המחויבות ההדדית שלנו חזקה יותר מהכול.
כאן המקום להודות לאנשים היקרים שעמלו ודחפו את הקמתה של הרשות הממשלתית ועיגונה בחקיקה המתאימה: לדקל ליפשיץ היקר, נכדם של עודד ויוכבד – עודד, שעדיין חטוף בידי החמאס ברצועת עזה, ויוכבד, ששוחררה; למטה משפחות החטופים; לאיילת סלע מהתנועה הקיבוצית; לעו"ד שגית אפיק, יועמ"שית הכנסת, ולצוות הייעוץ המשפטי של הכנסת; ליוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה; לחבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית; ליושבי-ראש הסיעות מכל הבית, קואליציה ואופוזיציה; לצוות הלשכה שלי – לאושרית, למיק ולבני.
אנו מחבקים ומאמצים לליבנו את משפחות השכול, שאיבדו את יקיריהן. נמשיך במלוא העוצמה לפעול ולהתפלל לשובם של כל החטופים בשלום לחיק משפחותיהם, ואת הנרצחים – לקבר ישראל. אל מול כל הרוע בעולם, חזקים ומאוחדים, רק יחד נתגבר ויחד ננצח. "איש את רעהו יעזֹרו ולאחיו יאמר חזק". תודה רבה.
1,061 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.