אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציע פה איזו הצעה. חברת הכנסת דבי ביטון, גם שתי ההצעות שלאחר מכן הן הצעות שמדברות על עבודה מועדפת. עבודה מועדפת, לא חל בה שינוי למעלה מ-30 שנה, ואנחנו חושבים שצריך לעשות שינוי, ואנחנו חושבים שצריך באמת לשנות. יש הרבה ענפים שבאמת לא רלוונטיים.
אני מציע עכשיו, אם אתם רוצים להמשיך בחקיקה – חבל, החוק הזה ייפול. אם אתם רוצים לשמוע לי – גם את וגם שני חברייך שאחרייך מגישים את החוק – אני מציע, בואו נדחה את זה למושב הבא.
שמעת מה אני רוצה לומר? מה אתה קופץ ואומר לא? תקשיב עד הסוף. מה אתה קופץ? חכה רגע.
לא דיברת איתי? סליחה. חשבתי, לא יודע. נאור, סליחה.
דבי, אני מציע שבתקופה הזאת של הפגרה אזמן ישיבה עם האוצר בנושא הזה של עבודה מועדפת בניסיון באמת לשכנע אותם, ובמיוחד במציאות הנוכחית שאנחנו נמצאים בה היום. אם תשמעו לי, אני מעריך שתדברו היום ותהיה הצבעה במועד אחר, עד שאולי נצליח לשכנע לשנות.
הדברים שאתם אומרים הם דברים נכונים וטובים. במציאות הנוכחית אנחנו לא יכולים להצביע בעד. אם תרצו לחכות, אני אשמח, ואני מבטיח להשתדל לעשות בכלל refresh שלם בתוך הנושא הזה של עבודה מועדפת. אני אזמן את האוצר, את אגף תקציבים ואת כל הנוגעים בדבר אליי, וביחד ננסה לעשות איזושהי פעולה כדי שתיתן מענה למציאויות שאתם מדברים, כי באמת זה חיוני דווקא בעת הזאת לעשות שינוי.
אז תגידו לי. אם כן, אני אשמח; אם לא, אז אנחנו נצביע. מוכנה?
מוכנים. מצוין.
אז אין הצבעה עכשיו. תהיה הצבעה במועד אחר. אני מתחייב לנסות לשנות את הדברים הללו.
252 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.