הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת עקרון השוויון בפני החוק ועיגון מעמדה של מגילת העצמאות)

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדיי השרים, בעוד רגע קט אגש לנמק את הצעת החוק, אבל עוד קודם לכן יש לי כמה שאלות לא פשוטות. אני מבקש לשאול באמצעותכם את ראש הממשלה איך בדיוק תמונת רכבם הבוער של נועה וניר ברנס, זכרם לברכה, חברי קיבוץ אורטל – כיצד התמונה הזו מסתדרת עם הצהרות הרהב של ראש הממשלה על הניצחון המוחלט? אני מבקש לשאול את חברי הממשלה איך הם חיים עם העובדה שבששת החודשים האחרונים, מראשית השנה, אין כל מתווה סיוע לעסקים של חברי קיבוץ אורטל, הקיבוץ של משפחת ברנס, וליתר תושבי הגולן והגליל שחיים תחת אש. אתם יודעים שלנועה ברנס, זכרה לברכה, היה עסק קטן של סדנאות שוקולד בשם "גברת שוקולדה" – שום מתווה סיוע לא הציעה הממשלה לנועה ברנס בחודשים האחרונים.

אני מבקש לשאול את חברי הקואליציה – אף אחד מכם לא טרח לצאת היום מהמשכן, לפגוש את הבנים ואת הבנות ואת האחים והאחיות של החטופים והחטופות, במשך שעות.

אז כמעט כולכם, או מעטים מכם או בודדים מכם. אבל רובכם המכריע לא יצא, כאשר במשך שעות הם זעקו מתוך כלובים וביקשו מכם, ביקשו מכם לבוא ולדבר איתם. אני מבקש לשאול את יושב-ראש הכנסת איך הוא לא מתבייש בכך שדני אלגרט, אחיו של החטוף איציק אלגרט, סב היום על עקבותיו כי כניסתו למשכן נמנעה. ואני מבקש לשאול את חברי הליכוד איך לא קמתם להגן על שר הביטחון ועל מפקדי צה"ל היום, לפני כמה שעות, כאשר חברי הסיעה שלכם חירפו את שר הביטחון וגידפו את מפקדי צה"ל הבכירים. אתם, שמטיפים לנו ביקורת, מוסר, באופוזיציה, מבוקר עד ערב, אתם לא מתייצבים מאחורי השר שלכם, שאתם הצבעתם בעדו לפני שנה וחצי למשרת שר הביטחון, ומאחורי מפקדי צה"ל שמנהלים את המערכה.

אין-ספור שאלות יש לנו, ולכם יש אפס תשובות; אין-ספור שאלות יש לציבור הישראלי, ולכם יש אפס מנהיגות; אין-ספור שאלות למשפחות החטופים ולמשפחות השכולות, ולכם יש אפס דוגמה אישית.

יותר מבכל שנה אחרת ב-76 שנות קיומה של מדינת ישראל, אנחנו זקוקים היום למנהיגות אמיצה, ישרה, עניינית ומלכדת. ואתם, לצערי, לדאבון ליבנו, אתם קואליציה של פחדנים, קואליציה של מתחמקים סדרתיים מאחריות, קואליציה מסוכסכת וסכסכנית. תאמרו, מה לכם ולקריאה "יחד ננצח"? אתם הרי מפרקים את היחד הישראלי כל יום, ואין לכם שום כישרון, שום יכולת ושום תוכנית אסטרטגית כיצד ננצח.

ועכשיו להצעת החוק. אדוני שר המשפטים, אדוני שר המשפטים, תראה, אני יודע שתעלה לכאן בעוד כמה רגעים ותציג את ההתנגדות שלך ושל הממשלה. ואני גם מרשה לעצמי להניח שתחזור פחות או יותר על דברים שהשבת לי גם לפני שנה, כשהבאתי את החוק, וגם לחבר הכנסת אלעזר שטרן, שהביא הצעה דומה. אז אני רוצה לבקש ממך בקשה, אדוני השר. אני מכיר את העמדה שלך שאי-אפשר להתקדם בחקיקת חוקי-יסוד או בתיקון, לאור ההתנהלות של בג"ץ. אני אומר לעצמי כאמירת צד, ממה נפשך? אתה טוען – – –

אתה בסדר, אבל אתה הרי אומר שבג"ץ ממילא לא עוקב – – –

לא, לא. גם אני נשארתי בעמדתי, תכף אתה תראה. תכף תראה. שמענו את התשובה שלך לחבר הכנסת אלעזר שטרן, אז יש לי בקשה ממך: אני מבקש ממך היום להתנתק לרגע, אם אפשר, במלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, להתנתק רגע מהדיון סביב התנהלותו של בית המשפט העליון. אני הרי יודע שאתם תפילו את הצעת החוק. ומדוע הבאתי את ההצעה? הבאתי כי אני באמת חושב שמלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, ולאור המציאות שאנחנו נמצאים בה, ראוי שיתקיים בירור ענייני – בירור ענייני אם אתה כשר המשפטים של מדינת ישראל חושב שחקיקת היסוד של מדינת ישראל, בצד עיגון הקביעה שזאת מדינת הלאום של העם היהודי – מדינה שמטפחת את הזהות היהודית, את התרבות היהודית, את הקשר של העם היהודי לארץ, מדינה שמטפחת את הקשר עם התפוצות, מדינה שמבוססת בין השאר על עקרון השבות – האם כשר המשפטים וכאחד מתלמידיו של משנתו של ז'בוטינסקי אתה חושב שיש מקום עקרוני לבוא ולומר שבצד עיגון עובדת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, יש מקום לעגן בעקרונות החוקתיים שלנו את עקרון השוויון של כל האזרחים בפני החוק כאינדיבידואלים, כאזרחים, אבל לקבע את זה כעיקרון חוקתי?

האם לא ראוי לקבע את האמירה שפעולותיהן של רשויות השלטון מכוונות לקידום הרווחה והשגשוג של כל אזרחי המדינה, או בלשון מדינת העצמאות, "פיתוח הארץ לטובת כל תושביה", ולשאול אותך אם בפרספקטיבה של שש שנים נכון היה לשנמך את המעמד שהתקבע בתודעה החוקתית של השפה הערבית משפה רשמית לשפה בעלת מעמד מיוחד, כאשר בשש השנים הללו לא רק שלא עשינו דבר כדי להגדיר מה זה המעמד המיוחד, אלא נסוגונו לאחור. אני מזכיר לך – אתה היית יושב-ראש הכנסת; כשאתה כיהנת כיושב-ראש הכנסת, הוויכוחים היום-יומיים שמתנהלים כאן, למרות החלטה של היועצת המשפטית לממשלה, למרות דברים של יושב-ראש הכנסת, הוויכוחים היום-יומיים כאן אם חבר כנסת ששפת אימו ערבית יכול לדבר במשכן בערבית – כשאתה היית יושב-ראש הכנסת, מה שקורה כאן היום, זה לא היה קורה. אני יכול להעיד שאצלך זה לא היה קורה.

אז אני שואל אותך, אני שואל אותך, אדוני, האם – – –

לא.

השר דיכטר, רגע.

השר דיכטר, רגע.

השר דיכטר, אתה טועה. בחוק שלי, בתיקון, אני הצעתי להותיר את הגדרתה של השפה העברית כשפת המדינה.

רגע, השר דיכטר. אבל אין שום סיבה, אין שום סיבה שהשפה הערבית לא תוגדר, בצד היות העברית כשפת מדינה – מדוע היא לא תוגדר כשפה הרשמית השנייה.

וכאן אני באמת שואל אותך, אדוני שר המשפטים: נניח שהתפיסה שלך לגבי מערכת היחסים בין הרשויות ולגבי מעמדם של חוקי-היסוד זו התפיסה שבאמת מושלת בכיפה. אני מבקש לשמוע ממך עמדה עקרונית: האם עיגון עקרון השוויון בפני החוק – האם הוא איום על זהותה היהודית של מדינת ישראל? כי לשיטתי, זו אחת מן ההגשמות של זהותה היהודית של מדינת ישראל, כמדינה שעל בסיס ניסיונו המר של העם היהודי יודעת לנהוג אחרת מכפי שנהגו בנו כמיעוטים דתיים ולאומיים.

וכאן, ובזה אני אסיים, אדוני, אינני חושב – אדוני שר המשפטים, אני אסיים באמירה הבאה: הדיון הוא לא דיון תיאורטי בלבד או אקדמי. לצערי, בפרספקטיבה היסטורית, במלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, אפשר לראות את המועד הזה שבו נחקק חוק הלאום כמועד שבו החלה התפנית הדרמטית בדרכה של מפלגת השלטון, הליכוד, כמפלגה לאומית-ליברלית, אל עבר מחוזות שהם לא מחוזות של לאומיות בריאה ודמוקרטית, אלא אל מחוזות, לצערי, של לאומנות – –

– – והלוואי שאשמע ממך היום הזה לא תשובה צינית, אלא תשובה ערכית ועקרונית על המקום של עקרון השוויון של כל האזרחים בפני החוק במשנתך הדמוקרטית. תודה.

אדוני שר המשפטים, איך אני אומר? אכזבת אותי, אבל לא הפתעת אותי. לא באמת חשבתי שאתה מסוגל לעלות כאן לבמה ולדבר ברצף כמה דקות בלי לדבר בעיקר על מה לא בסדר בבית המשפט העליון. זו כנראה הפכה בעבורך להיות משימה בלתי אפשרית, ממש איזשהו עניין כמעט פיזיולוגי. אתה עולה לכאן לבמה, לא חשוב מה נושא הדיון: יש שופטים בירושלים. הסנדק שלך התכוון למשהו אחר לגמרי כשהוא אמר "יש שופטים בירושלים"; בעבורך עובדת קיומם של שופטים בירושלים מאפשרת לך תמיד להתחמק מהנושא הענייני ולהאשים את מי שיושבים כאן על הגבעה הסמוכה.

ציפיתי, באמת קיוויתי, שבמלאת שש שנים לחוק הלאום תעלה לכאן לבמה ולפחות תפתח פתח תקווה לשני מיליון אזרחים במדינת ישראל, תאותת להם במשהו שכאיש המפלגה הלאומית-ליברלית אתה לפחות מאזין לכאב שעולה מליבם בעקבות חקיקת חוק הלאום. אבל אתה בחרת לדבר על הצו על תנאי, שגם אותו הצגת באופן מעוות, בעניין חוק האזרחות. חבל שלא טרחת לייחס את הדיון עכשיו בחוק הלאום למשל למחיר הנורא שמשלמת העדה הדרוזית בחודשים האחרונים בהגנה על מדינת ישראל. זה לא מהווה בשבילך רקע ראוי כדי לשאול את השאלה מה מקומו של עקרון השוויון; העובדה שבערב אל-עראמשה חברי כיתת כוננות מוסלמים נפגעו מכתב"ם של חיזבאללה, זה לא רקע מתאים בשבילך כדי לשאול את עצמך מה מקומו של עקרון השוויון במארג החוקתי של מדינת ישראל.

איזה מסר צריך להעביר היום לתושבי היישובים הבדואיים בנגב שנחלצו לעזרת אחיהם היהודים ביישובי העוטף? אותך מעניין רק מה שקורה כאן בבית המשפט העליון. מה שקורה ברחובות היישובים הערביים של מדינת ישראל – זה לא מעניין אותך, אפרופו ההתנגדות המבישה שלכם, או הדחיינות הבלתי-פוסקת שלכם להצעת החוק שהביא לכאן חבר הכנסת סגלוביץ', הצעת חוק שהייתה מצילה חיים של יהודים, של ערבים, של דרוזים. אבל אתם, כשמדובר במאבק בבית המשפט העליון, אין שום מקום לדחיינות; כשמדובר בהצלת חיים – יש לכם זמן.

מתי, אדוני השר, נשמע ממך פעם אחת, פעם אחת, שבמארג החוקתי של מדינת ישראל יש מקום לעקרון השוויון? אתה שולח אותי לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו תיקנו שנתיים אחרי שחוקקו אותו – –

– – והוסיפו את התיבה "יהודית ודמוקרטית". אתם בחוק הלאום אפילו לא הסכמתם לכתוב "יהודית ודמוקרטית" ולהזכיר את מגילת העצמאות.

אז באמת, זאת הציונות שלך?

לא ציונות אלא לאומנות.