הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות)

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כמצוותו של חבר הכנסת רון כץ, אני אומר תודה רבה לעליזה בראשי, מגיעות לה הרבה תודות, לה ולכל הצוותים, אתם יודעים מה? לא רק של סיעת הליכוד וסיעות הקואליציה אלא של כלל הסיעות. אני חושב שעושים פה עבודה מדהימה כל השנים, כל אחד בסיעתו, והם ראויים להערכה, כולם. אני חושב שלא תמיד זה משתקף החוצה לציבור, אבל מי שנמצא כאן יודע עד כמה התרומה שלהם היא חשובה ומשמעותית.

כן, נו, הגעתי לזמנים טובים. ברוח הזו אני רוצה להצטרף אליכם.

אני תכף אגיד. תשמע, אתם בסוף לא תבינו איך הצעות החוק האלה הגיעו.

תראו, אני כבר נדרשתי לסוגיה הזו בהצעת חוק שהגיש חבר הכנסת קריב, וחשבתי שהדברים שאמרתי פה זכו לאיזשהו קשב ואולי גם הוטמעו, אבל אני רואה שאם שני חברי כנסת כל כך רציניים ומנוסים כמו חבר הכנסת שטרן וחבר הכנסת שוסטר בכל זאת באו עם הצעת החוק הזו, כנראה שיש צורך לחזור על הדברים עוד פעם ולומר כאן: רבותיי, תגידו, אתם באמת מתכוונים להצעת החוק הזאת? באמת? אני לא מבין את זה. אני חשבתי, אדוני ראש האופוזיציה, שחוקי-יסוד – מה פתאום בכנסת? זה בכלל של בית המשפט העליון. ואתם רוצים לפגוע בבית המשפט העליון? אתם?

לקחת סמכויות? אתם?

חבר הכנסת שטרן, אני, בדיוק, אתה רואה? אני הסקתי את המסקנות. אני אגן על בית המשפט העליון. אני לא אאפשר את זה.

לא יקום ולא יהיה. ממתי החוצפה הזאת, שהכנסת תחליט על חוקי-היסוד? אתם שומעים מה אתם מציעים?

איפה נשמע דבר כזה?

מי אנחנו בכלל?

חבר הכנסת שטרן.

חבר הכנסת שטרן, אני שמעתי אותך בשקט. חבר הכנסת שטרן.

חבר הכנסת שטרן.

בכל הכבוד, בכל הכבוד, אני חשבתי לתומי – – –

אני חשבתי לתומי, אני חשבתי לתומי – אוה, באמת, באמת, באמת, זה כל כך לא מכובד.

חבר הכנסת, אני עונה מאוד לעניין. אני עונה מאוד לעניין. אני חשבתי לתומי שבעת הזו לא נכון – – –

אדוני יגן עליי?

אני אגיד לך, חבר הכנסת מאיר כהן, אני חשבתי לתומי, ועדיין חושב כך, אגב, שלעת הזו נכון לא לשנות את המצב מן היסוד, לא לצד כזה ולא לצד אחר. לכן אנחנו לא קידמנו את תיקון חוקי-היסוד, כולל חוק שמונח כאן לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו מחילים את זה על עצמנו, אבל אתם לא. אתם מביאים תיקון לחוקי-יסוד, בג"ץ מבטל חקיקה של הכנסת, כולל חוק-יסוד, והדבר מתנהל באופן חד-צדדי שבו צד אחד – – –

חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת כהן, אני מדבר אליך. הדבר מתנהל באופן חד-צדדי שבו צד אחד – אגב, לא רק מתוך כבוד שכולנו רוחשים למשפחות השכולות ולחיילים שלנו ולאנשי כוחות הביטחון שנלחמים ולחטופים, שאנחנו חייבים ועושים הכול כדי להחזיר אותם, אלא קודם כול לזה שאנחנו גם ננצח במלחמה הזאת. ולכן אנחנו עצרנו, אבל אתם לא. אתם חושבים שלנו אסור לקדם חקיקה בעת הזאת, אבל לכם מותר; לנו אסור לקדם חוקי-יסוד, אבל אתם יכולים לקדם חוקי-יסוד באופן חד-צדדי; לנו אסור לקדם שינויים במערכת המשפט, אבל לבית המשפט העליון מותר לקבל פסקי דין תקדימיים שלא היה כמוהם בשורה שלמה של סוגיות.

עכשיו, אני הראשון שתומך באיפוק מוחלט, ומחיל אותו על עצמי, ואמרתי לכם את זה פעם אחר פעם כאן – בעת הזו לא נכון לעשות את זה, כמו שבעת הזו נכון לעשות מינויים בוועדה לבחירת שופטים רק בהסכמה כללית, וכך עשיתי עד היום, ובהצלחה גדולה מאוד, עד ששוב בא בית המשפט ורוצה לכפות עמדה של צד אחד. אז מי אחראי פה? מי נוהג כאן כבוד בכולם?

ואני מציע, חבר הכנסת מאיר כהן, באמת, בואו ניזהר בשימוש – לא בשכול ולא בדברים אחרים, זה באמת לא במקום. כי נדמה לי שאני מוכיח פה שבוע אחרי שבוע מי נוהג כבוד ולא מביא חוקים – שינויים לחוקי-יסוד, ומי גם בעת הזו ממשיך – –

– – עם אותו דבר ועם אותה דרך.

עכשיו אני אסביר לך בדיוק. אני אסביר.

לא הבנתי, חוק-היסוד, זה לא שינוי מהבסיס – – –

הבנתי, הבנתי, הבנתי.

עכשיו אני אגיד לך באופן אמיתי, חבר הכנסת שטרן, ואת זה אני לא אומר בציניות, אני אומר בכאב מאוד גדול. אני חושב שבחברה דמוקרטית, בכלל, משטר דמוקרטי מבוסס על עיקרון של איזונים ובלמים. והוא מבוסס – אגב, לאורך כל השנים במדינת ישראל, מדינת ישראל התקיימה כדמוקרטיה לעילא ולעילא, במציאות שבה הכנסת היה לה את מעמדה, והממשלה היה לה את מעמדה, ולרשות השופטת ולבית המשפט היה את מעמדם. ואז התחיל תהליך של כרסום, שאנחנו מכירים אותו.

עכשיו אני שואל אותך, חבר הכנסת שטרן, אני באמת אומר לך, וזה נכון לכל רוחב הגזרה: אם אנחנו רוצים לוותר על ההליך הדמוקרטי כאן ולהעביר את הסמכויות למקום אחר, בוא נגיד את זה, בוא נחסוך, אולי, תביא הצעה במקום ההצעה הזאת, הצעה שתקבע שכל הצעת חוק שנדונה פה צריכה לעבור קודם אישור שם, כדי שנדע שאנחנו לא משחיתים את זמננו לריק באין-ספור דיונים וחקיקות שאחר כך נפסלים על ידי קומץ אנשים. בוא נגיד את האמת על השולחן, לא נעשה הצגות פה, לא נשחק בכאילו, ובעיקר אני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, בוא נדחה את הדיון בנושאים השנויים במחלוקת למועד אחר. אבל יש דבר אחד שלא נסכים לו – שבו לכם מותר ולנו אסור. זה לא מקובל ולא יכול להיות. תודה.