הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות)

מטרת החוק הזה היא להבהיר, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמדינת היהודים מעניקה את תחושת הבית המובנת מאליה לאזרחיה הלא-יהודים; לעשות כאן את מה שהתכוונו בכוונת מכוון, את מה שחוזה המדינה חזה, חשב, אמר וכתב, ואבותינו, אבות התנועות השונות – מרבית התנועות – שמרכיבות את הבית הפוליטי הזה, חשבו שכך ראוי שתיראה בפועל מדינת היהודים.

חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אינו כולל, לצערי, את המחויבות של המדינה לשוויון זכויות לכל אזרחיה. מחויבות זו מקבלת ביטוי מפורש ומפורט בהכרזת העצמאות, ועל פיה מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כדי להשלים את החקיקה הראויה – חוק הלאום הוא ראוי, אלא שהוא חסר במה שלא קיים בו. כדי להשלים את החקיקה בהתאם לאמור בהכרזה על הקמת המדינה ועל פי רוחה של מגילת העצמאות, מוצע לתקן את חוק-היסוד ולהוסיף לו את ההצהרה הנכללת בהצעת חוק-יסוד זו.

עכשיו אני רוצה לספר לכם, חברות וחברי הכנסת, את הסיפור האישי המשפחתי שלי. הוגשו כנגד חוק הלאום 14 או 15 עתירות, אחת מהן עתירה משפחתית, משפחה שלי, לא מהצד של שוסטר, של אבא – מהצד של טרקטינסקי. זה לא מהחבר'ה שסבלו מהנאצים בגרמניה, אלא הצד שסבל מהפוגרומים באוקראינה בתחילת המאה הקודמת. הם עברו לאחר מכן לארגנטינה, כעבור כמה שנים. ובכן, כ-40 בני משפחת טרקטינסקי – של אימא שלי, של סבתא וסבא – נכדים ונינים, עתרו כנגד חוק הלאום בתביעה להוסיף לו את הרכיב שעליו אנחנו מדברים. אני רוצה להקריא לכם חלקים קצרצרים מתוך העתירה המשפחתית הזו.

בסדר גמור, אני אסכם. אם ככה, אציין שהסבא והסבתא שלי לא עלו כדי לחיות כאן כפי שחיו הם עצמם בחוץ לארץ. וכדי שהרכיב הזה, שמופיע במגילת כינון המדינה האהובה שלנו, יופיע באופן מאוזן בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אני שב ומצטרף לבקשתו של חברי חבר הכנסת שטרן להצביע ברוחב לב, כפי שהמצפון הלאומי הפטריוטי שלכם אומר לכם וכפי שחוזה המדינה היה מצפה מכם כאן ועכשיו. תודה.