תודה, אדוני. אני רוצה רק להסביר שנייה מה זה הצעת החוק של תמחור דינמי. כרגע כל אזרחי ישראל כאחד סובלים מעליית מחירים מטורפת בכל תחום אפשרי: מזון, דלק, קוסמטיקה – כל דבר הוא יקר. התמחור הדינמי מוכר בכל העולם, והוא דווקא עובד מצוין, וגם יש לו כמה וכמה יתרונות. הרעיון הוא שבסופרים גדולים, ברגע שמוצר מסוים מגיע ל-10% מהתוקף שלו, הוא יועבר למדף ספציפי, ששם הוא יימכר ב-30% הנחה. מי ירוויח מכך? משפחות מרובות ילדים; אנשים שיודעים מה זאת צרכנות נבונה, וזה חשוב להם; הרבה אנשים שפשוט לא צריכים לקנות הרבה, אין להם בעיה לקנות את המוצר הזה שהתוקף שלו פג עוד יום-יומיים.
הם גם צורכים אותו.
יש פה כמה יתרונות. מכיוון שמדינת ישראל זורקת מזון בסכום של 21 מיליארד שקלים – אנחנו מצמצמים את זריקת המזון. רק הבוקר התנהל דיון בוועדת הפנים על כך שבמדינת ישראל נגמר המקום לטמון אשפה. אין – אין מקום, אין פתרונות, אנחנו ממש על הקצה של הקצה של היכולת שלנו לטמון אשפה. אז החקיקה הזאת גם תוריד את כמות האשפה להטמנה. כולם מרוויחים.
ברור לי מי לא מרוויח. מי שלא מרוויח זה יצרנים וסופרים. עכשיו, זה לא שהם לא מרוויחים, הם פשוט ירוויחו קצת פחות, אבל עם כל הכבוד, התפקיד שלי הוא לדאוג לכיס של אזרחי מדינת ישראל ולא לכיס של היצרנים שמרוויחים המון. אין לי בעיה עם היצרנים, אני רוצה שהם ירוויחו, אני פשוט לא רוצה שהם ירוויחו יותר מדי על גב האזרחים.
כבר פניתי למשרד הכלכלה ודיברנו לפני החקיקה, והגענו לאיזשהן הסכמות. חשוב שהחקיקה הזאת תקודם. אני רוצה להודות ליוסי טייב, שותפי להצעת החוק, חבר הכנסת יוסי טייב, תודה רבה שהצטרפת להצעת החוק, אני מאוד מאוד מעריכה את זה. שר הכלכלה, אתה תשיב, ואנחנו – תודה רבה.
275 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.