הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת מידע בין קופות החולים בעת מעבר תושב), התשפ"ג–2023

אני עליתי כדי לומר לחברת הכנסת שרון ניר ולך, חבר הכנסת רון כץ, שקודם כול, אנחנו לא מתרגמים במשכן הזה את פסיקות בג"ץ לחקיקה; אנחנו מתרגמים ערכים שבגינם נבחרנו לחקיקה. את הערכים בחברה הישראלית, שרון, לא קובעים שופטי בג"ץ, ולכן אנחנו לא צריכים לתרגם פסיקה לחקיקה. תבואי עם הערכים שלך, כשהציבור בחר בך ובמפלגה שלך, ותתרגמי אותם כאן למדיניות, לחקיקה – לא מה שבג"ץ קבע. אומנם התרגלנו לדבר המגונה הזה, כאילו יושבים 15 אנשים, או 12 או שלושה, והם קובעים את הערכים שלנו. הם גם יכולים לשנות חוקי-יסוד כאילו הם האבות המייסדים כאן. זה לא. זה לא.

רגע, גברתי היושבת בראש – – –

גברתי היושבת בראש, הייתי פה – – –

רגע, רגע, ועכשיו אני אומר לך משהו. קודם כול – – –

גברתי היושבת – – –

אני אדבר עוד שנייה – אני רק אשיב לאורית. הייתי פה, מה שנקרא, לא סבא שלי ולא סבתא שלי סיפרו לי. הייתי פה, בבית המשפט העליון, שדן על איזו פיצקלה של הפיצקלה של סבירות. עזבי את הדיון על הסבירות עצמה – דברי על השאלה אם שופטי בג"ץ יכולים לפסול או לשנות חוק-יסוד. היו 12 אנשים במדינה הזאת, 12 אנשים, שהחליטו – על דעת עצמם, כמובן – שהם יכולים לכונן חוקה, אחרי שהם אילפו אותנו פה שזאת חוקה.

ולכן אסור לנו – הם יכולים לשנות חוקים, אז הם החליטו, לזה התכוונתי.

זה פסק דין לא מזמן. גם את היית פה.

עכשיו אני אענה לך, שרון.

עכשיו אני אענה לך. מכיוון שאין לי ויכוח איתך על העניין, אין לי ויכוח איתך שזה בלתי מוסרי שאדם יקבל זכויות ולא ישתתף בחובות מבחינה אזרחית; גם אין לי ויכוח – וכל אדם שלמד תורה יום אחד יודע שזו המצווה הכי חשובה בתורה, הכי חשובה בתורה, להגן על המדינה היהודית, לשחרר את המולדת שלנו ולהגן על העם והארץ. מלחמת המצווה הזאת היא המצווה הכי חשובה. על מה הוויכוח שלי איתך? ולכן עליתי לפה, לתרגם – דיבר פה רון כץ על אחריות ציבורית שלנו. אנחנו, בניגוד לשופטי בג"ץ, אנחנו נציגי ציבור באמת, כיוון שאנחנו נבחרי ציבור, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון את טובת הציבור. ולכן, בכל נושא שאת מחוקקת, את לא מחוקקת בחלל, את מחוקקת במציאות. והמציאות הזאת היא מורכבת, ואם את באמת חפצה בטובת הציבור – – –

היא מורכבת.

היא מורכבת, ולכן צריך בשכל טוב להיכנס לסוגיה הזאת, לבחון אותה, איך אנחנו עושים אותה. הרבה דברים אנחנו עושים כאן בצורה מדורגת.

אנחנו לא תמיד אומרים שייקוב הדין את ההר – אנחנו רוצים שהדין יחול בהר, יחול במציאות, ולכן זה דורש מאיתנו גם מחשבה, גם ירידה לפרטים – –

– – לעשות דבר שהוא נכון מוסרית, אבל שהוא יהיה ריאלי. תודה.