גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, פסיקת בג"ץ היום היא פסיקה היסטורית וחשובה לא רק מהטעמים של 6 באוקטובר, שהם טעמים מוסריים וטעמים ערכיים, אלא מטעמים שהבנו היטב ב-7 באוקטובר, והם הטעמים הקיומיים. בג"ץ הניח לנו היום מסגרת נורמטיבית שממנה חזקה עלינו שבמסגרת ועדת החוץ והביטחון נעשה עבודה ונקבע נורמה – נורמה שכל צעיר בן 18, ללא יוצא מן הכלל, מחויב בחובה אזרחית, חובת שירות בצה"ל.
אני שמה את הדגש, גברתי, על החובה, כי אני מרגישה שאנחנו לגמרי לא באותו עמוד. אנחנו יושבות באותה ועדת חוץ וביטחון, את ואני, ונראה לי שעולם כמנהגו נוהג. במקום שתהיה תובנה – פה אני פונה לחבריי בקואליציה, לאנשי הליכוד. אני אומרת להם: נפל דבר. נפל דבר, כי אנחנו צריכים להבין איך אנחנו מתמודדים עם רוח הפסיקה ומתרגמים את זה להצעת חוק. אתם יודעים מה? קודם כול, דרכה נסתכל בעיניים של הילדים שלנו ושל הלוחמים הגיבורים שנמצאים עכשיו בעזה, ויכולים להידרש בכל נקודת זמן להמשך משימתם אל מול מפת האיומים שמדינת ישראל ניצבת לפתחם.
ואני אומרת לכל מי שיושב בסוף בוועדה, בוועדת החוץ והביטחון, בשעה ההיסטורית והגורלית הזאת, התרגום של הפסיקה לחקיקה זה מבחן של כל שליח ציבור שידו בחוק הזה. אני מרגישה חרדת קודש כשאני ניגשת לחוקק את החקיקה הזו. אני מקווה שכל אחד יתעלה לגודל השעה ויבין שמי שמסתכל עלינו זה בסוף הציבור במדינת ישראל.
בסוף כל פתרון שהוא בדמות יעדים, או מכסות, או החלטת ממשלה, או בריחה לחדרי-חדרים, ולא להסתכל דוּך אל מול התוצאה, הוא פתרון שיפספס את המטרה.
236 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.