קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת העלייה והקליטה בראשות חבר הכנסת עודד פורר, התקיים דיון מעקב על הילדה בת התשע – היא כבר בת עשר – היימנוט קסאו. הוריה הגיעו מצפת. אני הרגשתי היום בושה בבית הזה, כי חוץ מחברי כנסת יוצאי אתיופיה אף חבר כנסת לא הגיע לוועדה. אם היימנוט קסאו הייתה לבנה, עיניים כחולות, בוועדה לא היה נשאר אף כיסא ריק. איך זה יכול להיות? בת עשר, כבר ארבעה חודשים היא נעדרת, ואף אחד לא מתייחס, אף חבר כנסת. אתם יודעים מה, אדוני היושב-ראש? מזל שיש חברי כנסת יוצאי אתיופיה. אחרת מה היה, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה? אולי אתה היית מנהל את הדיון לבד. איך זה יכול להיות? זו תעודת עניות לחברה הישראלית. לא יכול להיות שבמדינת ישראלף עד היום יוצאי אתיופיה מרגישים לא שותפים בשום דבר. איך זה יכול להיות? אנחנו שותפים בחובות שלנו, אנחנו אוהבי מדינת ישראל, אנחנו עלינו לירושלים. אנחנו לא צריכים להוכיח בכלל. הדבר הזה היה צריך להיות מובן מאליו. איך זה יכול להיות? 120 חברי כנסת לא יכולים להגיע? תגידו לי, עוד מעט הדיונים יהיו לפי מגזרים? תגידו לי. אני אמרתי לכם, כולנו הרגשנו רע, חבריי חברי הכנסת משה סולומון ופנינה תמנו – הרגשנו רע מאוד. אבל זה לא ימנע מאיתנו להיות חזקים, תדעו לכם, כל חבר כנסת שלא הגיע היום לוועדת העלייה והקליטה לשמוע את ההורים של היימנוט.
אדוני היושב-ראש, אני בטוחה שפגשת אותם. המשפחה הזאת – עולים חדשים שאפילו לא יודעים עברית, צריכים תרגום. הם מגיעים למשכן הכנסת וחברי כנסת אחרים לא באים לשמוע אותם? מה נעשה? אנחנו לא נחליף את צבע העור שלנו, גם לא מתכוונים. אבל זה לא יעזור. אנחנו פה לדורות הבאים. זה יכאב, אבל נשנה את זה. תרגישו מה שאנחנו מרגישים. תודה, אדוני היושב-ראש.
281 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.