קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בחודש אפריל הסכימה להתפנות מביתה תושבת שכונת נווה עופר בתל אביב בעקבות לחץ כבד ממחזיקי הזכויות ומהמשטרה, למרות שהיא לא פלשה לשטחה ומתגוררת בביתה עשורים מאז שוכנה במקום על ידי המדינה.
1. מדוע נתן המשרד תוקף להסכמי הזכויות בקרקע שנערכו ללא מתווה פיצוי הולם לתושבים?
2. האם בכוונת המשרד לפעול לקידום תוכנית פיצויים לתושבי השכונה? תודה.
כן, תודה רבה. תודה, אדוני השר.
המקרה של משפחת לויאן, שהרגע הזכרתי, דומה בעצם למצב של הרבה מאוד משפחות בשכונות רבות בתל אביב, בין אם זה גבעת עמל, כפר שלם, שכונת הארגזים. ברוב השכונות האלה, אם לא בכולן, המדינה בעצם שיכנה את אותם אנשים. רובם אנשים קשי-יום ובנוסף גם רובם יהודים מארצות ערב והאסלאם, מזרחים, ששוכנו בתחילת שנות החמישים, סוף שנות הארבעים. מעולם לא סודרה בעלותם על הקרקע, גם בצורה די נכלולית, אני חייב להגיד – אני מדבר על שנות החמישים-השישים, לא על מה שקורה עכשיו. ומה שקרה כתוצאה מזה זה שאותם אנשים קשי-יום או צאצאיהם, שגם הם בדרך כלל קשי-יום, נקלעו לבעיה כי אף אחד לא נותן להם פתרון. הם נפלו בין הכיסאות תרתי משמע. ואני שואל האם תהיה נכונות ואפשרות מצידך להגיע לאיזשהו הסדר שאותן משפחות לא ייזרקו לרחוב? תודה.
194 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.