מחדל חמור: התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני תמיד חיובי.

תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, "מה חשכו עינינו בראותנו שהינה גם בארצנו, במדינתנו, בממשלתנו, חזרנו להיות נרדפים בעוון דתנו ואמונתנו, וההבדל הוא קשה פי שבעים ושבעה, כי בגולה נרדפנו על ידי גויים, וכאן נרדפים על ידי אחינו" – כך כתב הרב שלום יצהרי, ממנהיגי הקהילה התימנית במעברת ראש העין לראש הממשלה בן-גוריון בשנת 1949, לנוכח הקיפוח, האפליה וערלות הלב של הממסד הציוני ליהודי תימן. הרב יצהרי מעולם לא זכה לתשובה מבן-גוריון, והזנחת יהודי תימן רק החריפה והולידה את אחת העוולות הקשות ביותר ביחס המדינה לאזרחיה: חטיפת ילדי תימן. אז כהיום עשה עצמו ראש ממשלה כחירש ועיוור; למרות שבזמן אמת משכו בדש מעילו, בחר בעצימת עיניים מכוונת. והינה, עשורים קדימה, המדינה ממשיכה באדישותה הנפשעת לקורבנות.

את ההצעה הדחופה הזאת הגשנו ביוזמתו של חברי יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי, בעקבות חשיפה של דוח מבקר המדינה כי מחשב ובו חומרי ארכיון רגישים רבים, שיש להם רלוונטיות ציבורית ראשונה במעלה, הושאל לאחד מעובדי הארכיון ופשוט נעלם. כמה מפתיע שהמחשב האובד הכיל חומרים הנוגעים לפרשת חטיפת ילדי תימן והבלקן, אותה פרשה שלממסד יש כנראה אינטרס להסתיר ולהשכיח.

אף עצם אובדן החומר הארכיון התגלה רק בזכות פניית פורום אחיי למען משפחות ילדי תימן, מזרח והבלקן החטופים למבקר המדינה, לאחר שפניותיו של הארגון לארכיון המדינה מאז שנת 2020 לקבל את המחשב עם החומרים הארכיוניים מוועדת כהן-קדמי לא נענו. זה לא מקרה פרטי של מחדל נקודתי, אלא מקרה אחד מני רבים, דוגמה מייצגת ליחס ארוך השנים של הממסד על כלל ממשלותיו לפשע החטיפה.

נתניהו אמר ב-2016 שהוא כלל לא מבין מדוע החיסיון קיים, אבל תחת ידיו, באחריותו הישירה, כמי שאמון על ארכיון המדינה, אבד המחשב עם החומרים החשובים.

שימו לב למה שאני אומר, חברי הכנסת – זעקת משפחות החטופים הועלתה עוד במליאת הכנסת הראשונה בנובמבר 1950, כאשר חבר הכנסת מאיר וילנר, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהיה לי הכבוד גם לשמש כעוזר פרלמנטרי שלו בשנות השמונים, התריע מפני השתקת הקולות המבקרים את המתחולל במעברות ובמחנות העולים בעניין החטיפות; וכך אמר – אני מצטט אותו מדברי הכנסת, נובמבר 1950: "כל חבר כנסת בלתי משוחד יודע שהמצב הוא בכי רע. מה שקורה במעברות זה אסון, והממשלה אשמה בהזנחה". כך אמר חבר הכנסת וילנר ב-1950 על הנושא של החטופים – אני מסיים מייד, גברתי.

כ-75 שנים חלפו, והעוול לא קהה. חובה עלינו להתמודד באומץ עם חטאי העבר למען תיקון העתיד: צדק, ריפוי, הכרה ופיצוי לקורבנות ומשפחותיהם עכשיו.