מחדל חמור: התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, השרה, חברי הכנסת, בימים האחרונים שוב צפה הסוגיה הכואבת שהותירה צלקת בקרב מאות משפחות. בשבוע שעבר פרסם משרד מבקר המדינה דוח חמור מאוד, שעסק בנושא שמירת חומר ארכיוני של ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן.

אני אתן רקע כללי לפני שאנחנו צוללים לעניין עצמו. בשנת 1995 מינתה ממשלת ישראל ועדת חקירה ממלכתית לעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן, המוכרת בשמה ועדת כהן-קדמי. לאחר שהגישה את ממצאי הדוח בשנת 2001, הפקידה הוועדה בארכיון המדינה חומר ארכיוני שכלל בין היתר מחשב ששימש את הוועדה במהלך עבודתה.

בעקבות החלטת ממשלת ישראל משנת 2016 להתיר את פרסומם של חומרי ועדת כהן-קדמי, ובכלל זה גם את כל חומרי הוועדה, פורסמו החומרים, וזאת לאחר עשרות שנים שהמשפחות התחננו שיפרסמו את החומרים הללו. אך כמו החלטות רבות שמתקבלות עם הרבה כוונות טובות, גם יישום החלטה זו לא היה מושלם, ובמהלך הזמן התברר שישנם חומרים נוספים חשובים מאוד שלא פורסמו, ולאחר בירור מעמיק התברר כי הם נעלמו. פשוט נעלמו.

בחודש אוקטובר 2020 הוציאה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה מכתב, ובו כתבה: בבדיקה שערכנו לאחרונה במחסן הארכיון, המחשב לא אותר. ככה. ואני שואל אתכם הנוכחים כאן ואת הצופים, מישהו מעלה בדעתו הודעה כזו? מישהו מוכן לעבור לסדר-היום כשחומר רגיש פשוט נעלם? גברתי היושבת-ראש, לפני שנה הגשתי שאילתה למשרד ראש הממשלה בבקשה לדעת איך קרה המחדל החמור הזה, ואיך יכול להיות שחומר ארכיוני חשוב כל כך הלך לאיבוד. כמובן שתשובה לא קיבלתי, אבל בימים האחרונים קיבלתי תשובה לאחר שנה, ומיותר לציין ולומר שהתשובה לא הייתה מספקת ולא היה בה שום דבר. פורום אחיי, שפעיל מאוד לצד ארגונים נוספים בכל הקשור למאבק, פנה למבקר המדינה בבקשה לברר את פרשת היעלמות החומרים, ולאחר כמה פניות נדרש המבקר לברר מחדל זה. ממצאי דוח מבקר המדינה קשים ומצביעים על שורה ארוכה של כשלים. בסיור של נציגי משרד מבקר המדינה בבניין של ארכיון המדינה נמצא בבניין חומר ארכיוני אור-קולי של ועדת כהן-קדמי – קלטות שמע של ישיבות הוועדה, בארגז פתוח על שולחן במסדרון, במקום שיהיו במתקן גניזה ייעודי כנדרש על פי הנהלים. הארכיון מסר רשימה ובה פרטים של 138 תיקי גניזה אשר הושאלו לעובדי הארכיון, שכבר לא עבדו בו באותה עת, ולא הוחזרו מעולם.

לצד המחדל העמוק בכל הקשור לאי-עמידה בנהלים, דוגמאות אלו מצביעות למעשה על הזלזול – זלזול שבא לידי ביטוי בכך שארגז עם חומר חשוב נמצא זרוק במסדרון, זלזול בחשיבות הנושא, זלזול במשפחות, אותן משפחות שסוחבות את הכאב איתן במשך עשרות שנים ונאלצות להיתקל שוב ושוב באותו יחס מזלזל. אני מייד מסיים.

אני מבקש רק להודות גם לחברים שהצטרפו אליי להצעה לסדר-היום הזו: פסל, רון כץ, משה רוט ואחרים.

סליחה, סליחה. כסיף. אני מתנצל. אני מבקש בסיום הדיון הזה להעביר את המשך הדיון לוועדת המדע. תודה רבה.