אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין מוסד, אין ארגון בעולם כמו משרד הביטחון, שדואג למשפחתו של החלל. אין, ואני גאה להגיד את זה מעל הדוכן הזה. אני אומר את זה בכל הזדמנות לאנשי משרד הביטחון. זה לא שאין תקלות, אבל בסך הכול, לאור מצבנו, המכונה הזו – שלצערי קיימת, הלוואי שלא הייתה קיימת – דואגת למשפחות ולכל צורכיהן.
עם זאת, אני אומר לכם בצורה ברורה לחלוטין, אין צורך, אין צורך בתגמול כלשהו לאחים השכולים. האחים השכולים מעולם לא נסמכו על שולחנו או על עזרתו של החלל שנפל. אסור לפתוח את זה. אני אומר את זה מתוך ניסיון, אין צורך בזה. וככל שצריך ויוחלט על ידי הוועדה הציבורית שהוקמה על ידי צה"ל ועל ידי משרד הביטחון, זו התורה מציון: אם יחליטו לתת להורים תוספת זה בסדר, אם יחליטו להאריך את הזמן של הילדים זה בסדר. הילדים זוכים עד גיל האוניברסיטה ועד לנישואיהם למיטב ההטבות, ואנחנו כמדינה יכולים להיות גאים בכך שאנחנו מדינה ליברלית, תומכת – הכרת הטוב.
מצד שני, ואני אומר את זה כסגן שר האוצר לשעבר, צריכים להיות זהירים בקופה הציבורית. אין מחיר לנפילתו של החייל. אין מחיר. אני אומר לכם שאסור, לא צריך לתת לאחים השכולים, אי-אפשר לעשות חיבור. יש לאחים השכולים סיוע בעזרה נפשית, בטיפול, אסור שיהיה סיוע בכסף. הם לא נסמכו אף פעם, בכל אפשרות, על שולחנו של החלל. זה מנותק מהמציאות, מהחיים.
אני עוד פעם מצדיע למערכת הביטחון. אין כאן עניין של פוליטיקה, הבית הזה מאוחד לחלוטין, כולם היו בנינו. כשהוא נפל ופגע בו הכדור לא שאלו אותו לאיזה צד הוא שייך. בבקשה, ההמלצה שלי היא להוריד מהצעת החוק את נושא האחים השכולים – –
אני מסיים. – – ולהסתמך על הוועדה הציבורית שהוקמה. אנחנו יכולים להיות גאים במשרד הביטחון, שעושה רבות למען משפחות החללים. תודה.
279 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.