אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאדבר על הצעת החוק, אני חייב לפתוח בנושא אחר: היימנוט קסאו, ילדה בת עשר – עשר, כבר לא בת תשע כפי שהייתה בהתחלה, כשהיא נעלמה מאוויר העולם – אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום. מדינה שלמה עוסקת בחטופים בעזה, גורמי ממשלה, צבא, תקשורת, וכאן, בשטח המדינה, נעלמה ילדה, ואין קצה חוט. אני חוזר וקורא לשר הביטחון לרתום את היכולות של צה"ל ולסייע בחיפושים. זה נושא אקוטי, דחוף. כל יום שעובר מסכן את שלומה.
ולהצעת החוק. אני עומד כאן לפניכם ומייצג את ציבור בוחריי. אבל החוק הזה לא נועד רק לציבור של הקהילה האתיופית, הוא נועד לחברה הישראלית כולה – החברה הישראלית, שעוד לא אימצה לקרבה את הקהילה האתיופית בצורה מספקת. אני עומד כאן בכל שבוע בנאומים בני דקה ומספר את סיפור הנופלים בני הקהילה במלחמת חרבות ברזל, מעל 5% נופלים מבני הקהילה – יותר מפי שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה כולה. אז בשביל להילחם אנחנו חלק, בשביל לתרום למדינה אנחנו חלק, בשביל חלקות בבתי העלמין הצבאיים אנחנו חלק, אבל ביחס של המשטרה ומערכת המשפט אנחנו לא חלק?
אזרח עם רישום פלילי הוא אזרח תקוע – תקוע במציאת עבודה, תקוע בהשתלבות בחברה. ועל מה, על עבירות קשות? על פגיעה בחפים מפשע? רק על הרצון שלו להביע מחאה על היחס של המדינה לקהילה האתיופית. ואיך מרגיש בן הקהילה שעומד לו רישום פלילי כזה? עוד חשדנות, עוד התגוננות, עוד מחשבות על זה שהוא חשוד טבעי. לכן הגשתי את הצעת החוק הזו.
אני חייב לברך ורוצה לברך את שר משפטים הנוכחי, שנמצא כאן איתנו, שנרתם לנושא ותומך בהצעת החוק ובעוד הרבה דברים ביחס לקהילה האתיופית; את השר לביטחון לאומי הנוכחי, שנרתם לנושא, ורק אתמול מינה למפקד מרחב לכיש את סנ"צ מבורך אברהם, בן הקהילה, שזה חשוב להשבת האמון.
המפכ"ל מינה, ואתמול השר אישר את המינוי. נכון, המפכ"ל מינה.
כן, זה הנוהל.
חבר הכנסת רון כץ, אתה צודק. אנחנו בירכנו את המפכ"ל לפני חודשיים, כשהוא נתן את המינוי, ואתמול השר נתן את החתימה שלו לנושא.
אנחנו צריכים שזה יזרום, בדיוק, גם במרחב הציבורי.
וגם את נשיא המדינה יצחק הרצוג, שנפגשתי עימו, ונרתם אף הוא לנושא, בכל מה שקשור למחיקת רישום פלילי ככל האפשר. אבל עכשיו התור שלנו, כנסת ישראל, לסייע ולקדם את בני הקהילה, לעזור בשילוב שלהם בצורה מיטבית בכל מקום בישראל.
ומכאן אני קורא לציבור הישראלי, ציבור שהתגלה ומתגלה בכל יום בעוצמות וביכולות כבירות, בערבות הדדית, בעזרה, בקבלת האחר – אנשי התנחלות שקפצו ב-7 באוקטובר לאחיהם בעוטף, אנשי שמאל שהגיעו עם תרומות ללוחמים ביהודה ושומרון, משפחות שתרמו משלהן לאחיהם מהצפון מהדרום – ועכשיו אני פונה לציבור: אמצו את אחיכם בני הקהילה. קבלו אותם כשווים בין שווים בכל המרחב הציבורי.
ומכם, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש את תמיכתכם בחוק גם כאן בקריאה טרומית, ובעזרת השם בהמשך בהכנות ובקריאות הבאות, כדי שהחוק הזה ייכנס לספר החוקים, יתקן עוול ארוך שנים, ויאפשר לצעירים יוצאי אתיופיה שיש להם תיק פלילי להמשיך בחייהם ולהשתלב ולתרום לחברה הישראלית כשווים בין שווים. תודה רבה.
469 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.