טוב, אני, יש לי שאלה ליועצת המשפטית לממשלה. אדוני שר המשפטים פה, אולי אני אשאל גם אותך. נאמר שהייתי מייצגת אותך, והיית אומר לי: תפני לבית משפט, תבקשי דחייה – לפי כללי האתיקה אני מחויבת במה שאתה מבקש ממני, והייתי פונה לבית משפט ומבקשת דחייה. כמה פעמים אני אומר לממשלה הזאת, מהרגע שנכנסתי לכנסת, שהיועצת המשפטית לממשלה – היא לא מייצגת את הממשלה; היא לא שומרת על האינטרסים של הממשלה, ולכן היא לא יכולה לייצג אותה. אני בכלל לא מדברת על כללי האתיקה, שהיועצת המשפטית לממשלה עוברת על הכללים הללו. ואני אומרת לכם כאן, גיליתי, שמעתי את הדבר הבא. אני עמדתי כאן מעל דוכן הכנסת, ובכל במה אפשרית קראתי לממשלה, קראתי לייעוץ המשפטי לממשלה, קראתי לשופטי בג"ץ, קראתי לעם ישראל לבקש דחייה לא של עשרה ימים, אדוני ראש הממשלה. מי נתן לך את העצה, אדוני ראש הממשלה, לבקש דחייה רק של עשרה ימים? כשמבקשים דחייה רק של עשרה ימים, בית משפט מבין שכנראה נס לא יקרה בעשרה ימים, אז תדונו עכשיו. אלף-בית של גימל-דלת – כשאתה מבקש דחייה, כל עורך דין יאמר לכם שהדחייה חייבת להיות משמעותית וניכרת, כדי שבזמן הדחייה אפשר יהיה לפעול.
מבקשת הממשלה עשרה ימים. מה יקרה בעשרה ימים? כלום. היועמ"שית לא מאפשרת את הבקשה הזאת, והינה, אנחנו נגיע לכדי קרע נוראי בעם ישראל, ואני אגיד לכם גם למה. 1. הצבא בעצמו לא ערוך. הרי נאמתי כאן ואמרתי לכם שאני לא מצביעה לחוק הגיוס. ממילא חוק הגיוס לא יגיע, גם לא לקריאה ראשונה, לפני יוני. אז מה יקרה? הצבא לא ערוך מבחינת גדודים, מבחינת היערכות לגדודים שמתאימים לחרדים וכו'. לא יקרה פה כלום. פומפוזיות שתסכסך אותנו עם עצמנו. אז תראו, עמדתי כאן אתמול, אמרתי: חברים, נבקש דחייה, ובמהלך הדחייה, אני מצפה מהחרדים להתנדב, להראות רוח התנדבות לצבא. מי שיכול, שיעשה את זה וייכנס מתחת לאלונקה.
אז הינה כותרת חדשה: היועמ"שית מתנגדת. היועצת המשפטית לממשלה מייצגת אתכם, חבריי מהממשלה, וחותרת תחתיכם. זה פשוט מדהים. אתם מבקשים ממנה לבקש דחייה עניינית, כי לא הגעתם להבנה, והיא אומרת: אני לא אגבה את זה.
הכול נכון. אבל את יודעת מה יקרה?
בואי רגע תהיי שופטת. גברתי השופטת.
בואי, בואי תהיי רגע שופטת, בואי נעשה משחק תפקידים. גברתי השופטת, את אמרת לי בדיון הקודם: דחייה אחרונה, את צודקת. אבל נפלה מלחמה על מדינת ישראל. נפלה עליי מלחמה. לא היה לי את הזמן. הייתי בסד זמנים אדיר. הייתי צריכה להיות כולי, כי ראש ממשלה עסוקה בניהול המלחמה, בניהול משאים ומתנים עם כל העולם לצורך השבת החטופים, בניהול אמל"ח של מדינת ישראל, בהחזרת סד"ק בצווי חירום.
אבל גברתי, אני חייבת לומר לגברתי: נתת לי זמן עד מרץ. אני מאוקטובר לא נמצאת בכלל סביב השולחן עם הדבר הזה. אז בכל הכבוד, אני בטוחה שאם את היית שופטת שדנה בתיק, היית אומרת לי: גוטליב, תראי, את יודעת שאת ככה לוחצת אותי לפינה וזה לחוץ, אבל רק בגלל ששלום מדינת ישראל חשוב לי, בגלל שאחדות האזרחים חשובה לי ובגלל שהמטרה חשובה לי, אני איעתר לבקשה שלך. אבל לא חצי שנה – אני אתן ארבעה חודשים, ובא לציון גואל. כי בסוף בסוף, נגיד שאני לא מצביעה לחוק הגיוס, גברתי – נגיד שאני לא אצביע, מה יקרה? הרי לא יקרה כלום. כי אם בסופו של דבר לא יכפו את הגיוס, אז ממילא עשינו כותרת ולא עשינו במהות. אני אדם של מהות ולא אדם של כותרות. המהות היא שכולם צריכים להתגייס – כך צו המצפון וכך צו המוסר. אבל כרגע לחוקק את חוק הגיוס אין דרך. אם אין לי מתווה אז ממילא אין דרך, ואני לא אחוקק חוק לא חוקי שאני אתן פטור למישהו. נאמר שזה היה עובר – זה לא עובר את מבחן בג"ץ. אז גברתי השופטת, בעת הזו בית המשפט צדק, בית המשפט ראה, אמר את הדברים, כיוון אותנו לכיוון של חקיקה.
אני אומרת גם בתור מי שהייתה פה בתחילת ההתחלות, אמרתי כשנכנסתי לכנסת שחוק הגיוס לא יעבור, לא במושב ראשון, לא במושב – – –
ולכן אני אומרת לסיום – לא, לא, זו אשמתי. זו אשמתי.
זו אשמתי. אני אומר לסיום, גברתי השופטת, שאני מודה לך. כך צריך היה להיות.
אני מודה לך שנעתרת לבקשת הדחייה, ואנחנו נעשה כולנו כל מה שצריך כדי להביא את זה לכדי הסכמה. צר לי שבמקום זה הכותרת היא שהיועצת המשפטית לממשלה, שמייצגת אותי, לא מסוגלת לבוא לבג"ץ ולהביא את הבקשה שלי וגם לשכנע.
Overruled.
683 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.