גברתי, חברותיי וחבריי לכנסת, ראיתי היום, הבוקר, את הדיון בבית המשפט העליון, הפנייה של משפחת שמריז, הבקשה שלה להכיר באלון כחלל צה"ל. עליתי לכאן עכשיו כדי לומר וגם לבקש מכם לגבות את הדרישה הזאת, כיוון שמשפחת שמריז צודקת לא רק לגבי אלון – גם לגבי סאמר, גם לגבי יותם. השלישייה הזאת, גברתי, לחמו בפועל. זה מקרה חריג וצריך להתייחס אליו כחריג. נכון, הם לא היו חיילים; הם לחמו בחמאס. הם לא רק לחמו בחמאס, אלון, סאמר ויותם, הם גם ניצחו את החמאס, כיוון שהם הצליחו לנצח את החמאס, כלומר הם השתתפו בקרב השתתפות מלאה, בתנאים-לא-תנאים, ניצחו את מחבלי החמאס, הצליחו להשתחרר ונפלו באופן טרגי בסוף הקרב. זה לא חללי צה"ל? נכון, חיילי צה"ל בעל כורחם, אבל לחמו באחד מהקרבות החשובים של המדינה. ולכן אני אומר כאן לשר הביטחון ולנו כחברי כנסת, כדי לגבות את הדרישה הזאת לא רק לגבי אלון – גם לגבי יותם, גם לגבי סאמר. הם צריכים להיות מוכרים כחללי צה"ל. תודה.
154 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.