קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אם התכנסו לדבר על חסרות וחסרי ישע, אז אני רוצה להזכיר לכולנו 134 חטופות וחטופים, אזרחיות ואזרחים ישראלים, שנמצאים עכשיו בשבי חמאס, והם חסרות וחסרי ישע יותר מהם. אני רוצה להזכיר לכן ולכם את החובה המוסרית שלנו להחזיר אותם. לא לעשות הכול כדי, אלא להחזיר אותם. אנחנו נחשפנו כולנו אתמול לעדות הקשה והמצמררת כל כך והאמיצה כל כך של עמית סוסנה, שסיפרה על הפגיעה המינית וההתעללות והעינויים שהיא עצמה עברה בשבי מידי מחבלי חמאס. והסיבה שהיא החליטה להיחשף ולספר את הדברים הנוראיים האלה לניו יורק טיימס – היא רצתה שכולנו נהיה מודעות ומודעים למה שעוברים מי שנמצאות ונמצאים שם עכשיו. ואני אומרת לכם, משחקי ההאשמות האלה של בגלל מי לא מתקיימת העסקה, הם לא מעניינים. כן, חמאס אשמים, חמאס הם האויב. אני לא מצפה מהם לכלום, אבל אני מצפה מראש הממשלה שלי שלא ילך ויהרוס את הקשר המשמעותי ביותר של ישראל עם ארצות הברית, בין השאר כדי להביא את החטופות והחטופים האלה הביתה. כשאנחנו מעבירים פה חוק כל כך חשוב כדי להגן על חסרות וחסרי ישע, מה עם אלה שהפקרנו אותם, שבמשמרת שלכם נחטפו ועוברים את העינויים ואת הפגיעה המינית הזאת, יום-יום ולילה-לילה, כבר 173 יום?
ולכן, חבריי, חברותיי חברות הכנסת, כשאתם תצביעו בעד, זכרו בבקשה את אלה שנמצאות ונמצאים בעזה, ואת זה שצריך פשוט להחזיר אותם עכשיו.
214 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.