תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השר פרוש, חברת הכנסת מלינובסקי, אין חולק, אני מסכים עם כל מה שאמרת מהבחינה שאנשי כוחות הביטחון אכן עובדים לילות כימים בשמירה על הסדר הציבורי, הצלת חיים, הגנה על המדינה. המסירות שלהם ראויה לכל שבח. אנחנו כולנו מגבים אותם, כמובן, ובוודאי שכל מקרה של תקיפה וביזוי של אנשי כוחות הביטחון הוא כזה שראוי ונכון שייתקל בתגובה נחרצת של רשויות אכיפת החוק. בוודאי שהדבר הזה נכון בשעת מלחמה. רשויות אכיפת החוק, אני חייב לומר, בהחלט מייחסות לעניין הזה, לפחות עד כמה שאני מתרשם – –
– – מייחסות לעניין הזה באמת משנה חשיבות, בוודאי בימים האלה.
האמת היא כזאת – החלטת ועדת השרים הייתה לדחות כרגע את הדיון בנושא הזה משני טעמים: הטעם הראשון הוא שלמעשה החוק היום נותן מענה לעניין הזה. יכול להיות שאפשר לשפר את המענה הזה, אבל מענה יש. בסוף אנשי כוחות הביטחון הם בבחינת עובדי ציבור, והכללים שחלים לעניין העלבת עובדי ציבור נותנים מענה.
נותנים מענה. אבל הטעם השני היה – ואת יודעת, חברת הכנסת מלינובסקי, עשינו לא מעט חוקים שהבאת, והשתדלתי לסייע להם להתקדם. להבנתי, לא היה איזה שיח שלך עם גורמי המקצוע כדי לדייק את ההצעה. ולכן, מה שאני מציע – ההצעה בסך הכול טובה, הצעה שיש גם סיכוי שתעבור, בהנחה שבאמת יתברר שיש – אם את אומרת שחיילים לא בדיוק נופלים תחת ההגדרה הזאת. אני בוודאי בעד העניין הזה. אבל בואי נשב, נעשה עבודה מסודרת, נדבר, נתאים את הדברים.
אני מציע לך – חבל שזה ייפול – תדחי את זה, נדון בזה בשבוע הראשון שאחרי הפגרה, של המושב הבא, של הכנס הבא. עד אז ננצל את הפגרה כדי לעשות את עבודת התיאום הזאת. ככל שיתברר שיש באמת צורך בתיקון מסוים, אני הראשון שאתמוך בו, ובוודאי אסייע לך לקדם אותו. אז אם את מוכנה לזה, אני אשמח ואני בעד. אם לא, פשוט בלית ברירה אנחנו נצטרך – – –
בגלל שצריך לעשות עבודה. יכול להיות שזה מיותר לגמרי, יכול להיות שזה צריך להיות בנוי אחרת. תראי, חברת הכנסת מלינובסקי, את לא חדשה פה, עשית פה הרבה חוקים מורכבים ומסובכים, את יודעת איך זה עובד. צריך לתאם. אז לא היה זמן, לא הספקתם – לא קרה כלום. אני בעד שננסה לבדוק את הדבר הזה לעומק, לנצל את הפגרה לטובת העניין הזה. בעיניי זה הדבר הנכון לעשות.
אני באמת חושב שחבל שהחוק סתם ייפול.
בואו נדחה את העניין הזה.
שתהיה הצבעה במועד אחר, וננצל את הפגרה. אני אומר לך עוד פעם, אני בעד. אם יתברר שבאמת יש כאן פער, אני הראשון לתמוך ולתקן אותו, אין פה שאלה.
אז נצביע בשבוע הראשון של הכנס הבא. זה תלוי בך, מתי שאת רוצה.
כן, בוודאי, בטח, בטח.
בהסכמה. כן, כן, ללא תשובת השר. כן, ללא תשובת השר.
נדמה לי שזאת ההתייחסות של המציע, ואחר כך הצבעה. תוכלי להתייחס אם העמדה תהיה נגד, ואז תהיה הצבעה. אם תהיה בעד תהיה הצבעה וזה הכול.
כן, אני אמרתי לך. את יודעת שאני לא אומר את זה מהפה ולחוץ.
חברת הכנסת מלינובסקי, האמיני לי, שבי עם גורם המקצוע הרלוונטי. הם בסוף יבואו אליי, יגידו לי: תראה, זה המצב – אם את אכן צודקת ויש פה פער מסוים, נסגור אותו. אנחנו לא מתנגדים.
מאה אחוז. תודה רבה.
509 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.