קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, האמת, אני יודעת שההצעה הזאת היא חלק מההצעות שהובאו גם בהצעת התקציב של המדינה, ואנחנו הסתייגנו וגם נצביע נגד, כי האמת היא שהשיטה הזאת שפועלת בה ממשלת הימין, ממשלת המלחמה, היא להשית את כל התוצאות ואת כל העלויות של המלחמה הזאת על כלל אזרחי המדינה ועל כל השירותים שקיימים, בלי לגעת אפילו – מה זה צריך להיות?
בעצם את כל העלויות של המלחמה הזו מנסים להשית על האזרח הפשוט ועל השירותים המוגשים לאזרחים, למרות שעלויות מאוד קשות – ברגשות, בחיי אזרחים – כבר נמצאות. אבל כאשר רוצים לכסות את החוב שנפער בתקציב המדינה בגלל עלויות המלחמה שמתעקשים להמשיך ולהמשיך אותה, באים ונוגעים בכיס של האזרחים ונוגעים בשירותים חיוניים. כאשר באה הממשלה ומציעה להעלות את האחוז של תשלומי מס הבריאות בלי שהסכימה בעבר – הייתה דרישה ברורה מאוד מאנשי מקצוע להעלות את מס הבריאות כדי לכסות שירותים בריאותיים מאוד נחוצים, והממשלה תמיד התנגדה ולא ראתה לנכון לעשות את זה, אבל היום, כדי לכסות על החוב הקיים בתקציב, הם כן יכולים לעשות את זה. להעלות את המע"מ – הם כן יכולים לעשות את זה, ובסופו של דבר זה מתגלגל אל האדם הפשוט שהולך לעשות את הקניות שלו. את עליית המחירים שהאזרחים בעצמם סובלים מהם מאז 7 באוקטובר עד היום אף אחד לא רוצה לבדוק או לנסות להגביל, כי בסופו של דבר זה בא מהכיס של האדם הפשוט.
היום דנו בוועדת העבודה והרווחה בנושא של – קראו לזה תרומה. כשבאים לקחת מהעשירים, פתאום קוראים לזה מס, כדי שתהיה לזה תדמית שלילית, אבל כשבאים לקחת מהאזרח הפשוט – זה תרומה. מנחיתים את זה על האזרח כאילו אזרחי המדינה עוד לא תרמו כלום מאז תחילת המלחמה הזאת, ומבקשים מהם לתרום יום הבראה, בלי לשים לב שיש אנשים שהמשכורת שלהם היא פי ארבעה מאנשים אחרים שמחכים לאותו יום הבראה ולעלויות של יום ההבראה, בלי לשים לב שיש אנשים שיש להם 18 או 12 ימי הבראה, ואחרים בקושי מגיעים לחמישה ימים. שום ראייה שלוקחת בחשבון את האזרח המוחלש. האם חשבו לקצץ בתקציבים קואליציוניים כמו שהבטיחו? ברור שלא. האם באמת מנסים לחסוך בעלויות של משרדים לא נחוצים כדי לתרום את חלקם בתקציב של המדינה? כמובן שלא. אבל להכריח את האזרח הפשוט שבקושי מסיים את החודש, כמו חלק מהשרות בממשלה – כן אפשר לחייב וכן אפשר להשית עליהם הוצאות כאלה, והכול תחת מעטה המלחמה והתרומה למאמץ המלחמתי. מלחמה שלא מביאה אותנו לשום מקום חוץ מאשר דמים והרס. במקום לנסות לסיים את המלחמה הזאת, להפסיק את המלחמה הזאת, הארורה, שעולה בדם ובחיי בני אדם, במקום לעשות את כל המאמצים כדי לשחרר את החטופים, להחזיר אותם למשפחות שלהם, להגיע לאיזשהו הסכם שישחרר – כמו ששחררו בהתחלת המלחמה, שישוחררו שאר החטופים, שהמשפחות שלהם ירגישו שהם החזירו את הבנים, הבנות והאימהות אליהם הביתה.
היום זה 150 ימים מאז 7 באוקטובר, אבל אני מזכירה לכולם שאנחנו גם 149 ימים מתחילת המלחמה. לצערי הרב, ב-149 ימים יש הרבה הרבה הרס. כנראה שאף אחד לא רוצה לדבר על מה שקורה בעזה, אז אני אומרת לכם שמה שקורה הוא זוועה, שכל יום הולכת ונעשית יותר ויותר קשה. זה טבח מתגלגל. יותר מ-110,000 בני אדם או הרוגים או פצועים – –
– – איבדו גפיים. 12,000 ילדים נהרגו בעזה. אנשים מרגישים – אמיתי – מה זה רעב, מה זה רעב עד כדי כך שיוצאים לחפש את האוכל לילדים שלהם. ואל תגידו שלא רוצים לשמוע על זה. אני שומעת את הכאב של משפחות החטופים ושל המשפחות של הנרצחים ב-7 באוקטובר, אבל אני לא יכולה לעשות את עצמי כאילו שאני לא שומעת ולא יודעת מה שקורה בעזה, כמו שהרוב עושה.
בסופו של דבר, מה שיביא ביטחון ומה שיביא חיים נורמליים לשני הצדדים – זאת לא תהיה מלחמה, וזה לא יהיה עוד הרג, וזה לא יהיה עוד רצח ולא הרס בתים, אלא הסכם פוליטי. כן, הסכם פוליטי. רק זה יביא את הביטחון. בלי שלום אין ביטחון. אמרנו את זה כל הזמן, והיום אנחנו מרגישים שחובה עלינו להגיד את זה עוד ועוד, ולהזכיר לכולם שלא נגזר עלינו לחיות על חרבנו. אנחנו בני אדם, כולנו. גם העזתים הם בני אדם. וכשעומד חבר כנסת על הדוכן הזה ואומר: כל אלה שנהרגו בעזה לא קשורים להומניזם – אז אתה מתייחס כמו בת יענה. אתה מכניס את הראש לחול וחושב שכל העולם לא רואה. העולם רואה והעולם מתקומם, אותו עולם שמרגיש את הכאב של 7 באוקטובר – ובצדק – –
– – מרגיש את הכאב של 7 באוקטובר, ובצדק – אותו עולם מרגיש את הכאב של הילדים והנשים בעזה, של האזרחים בעזה. אי-אפשר להתנער מזה.
כל העולם רואה, ואנחנו רוצים להתחפר ולא לראות. אז אני אומרת לכם, זה בלתי אפשרי כבר, זה שם, בעולם. כולם רואים את הילדים הרעבים. כולם רואים את הילדים שמוציאים אותם מתחת ההריסות. אל תגידו לי שאתם לא רואים את זה. אתם יכולים להגיד לי "לא אכפת לנו", אבל תהיו אמיתיים. מה שקורה הוא זוועה, זה פשע, וצריך לקומם כל אדם.
המלחמה – – – חטופים. צריך עכשיו לעשות הסכם. לעשות הסכם עכשיו ולהחזיר את החטופים. להחזיר את החטופים ולהפסיק את המלחמה ואת הפשע המתגלגל הזה.
800 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.