קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ההחלטה שמביא היום ראש הממשלה בפני הכנסת הינה החלטה חשובה ביותר. מלבד העניין האידיאולוגי, שבו אגע תכף, ההחלטה הזו מעבירה מסר חד-משמעי לעולם כולו: לא מקבלים פרס על טרור. לא מקבלים פרס.
חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי, לא מקבלים פרס על טרור. לא מקבלים פרס אחרי הטבח הנורא ביותר מאז זוועות הנאצים והקמת מדינת ישראל. בטרור נלחמים, חבר הכנסת עודה. טרור מנצחים. טרור מחסלים.
המחשבה של חלק מאומות העולם – –
– – שמדינת ישראל, אחרי האסון והטבח הנורא שהיה כאן, תתפתה לאפשר אפילו הכרה עקרונית כדי לקבל את תמיכתם, היא שפל מוסרי חסר תקדים של אלו שחושבים כך. יביטו כל אותם מתייפייפים במראה וישאלו את עצמם אם היו נותנים פרס לטרוריסטים או לתומכיהם שטבחו בזקניהם, נשיהם וילדיהם. מי שדורש זאת מאיתנו, מבקש למעשה מהעולם החופשי כולו להיכנע לטרור. דעתי ודעת רבים מחבריי ידועה: יהא המחיר אשר יהא, לעולם נתנגד להקמת מדינה פלסטינית.
ראש הממשלה נתניהו, במעשים, הסיר את המדינה הפלסטינית מסדר-היום, הבקיע את החומה שרעיון העוועים הזה היווה בינינו לבין שלום אזורי וחתם על ארבעה הסכמי שלום, ועוד היד נטויה.
אם לפני הטבח הורדנו את זה מסדר-היום, כל שכן עכשיו, כשהעם כולו מכיר את חלאות האדם שאנחנו ניצבים מולם.
אנו מתנגדים לה בכל מצב, בכל שעה, בכל מקום. מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית למדינת ישראל. לא נאפשר אותה.
ההצהרה הזו – חברת הכנסת גוטליב – לא סותרת את זה. היא רק מצביעה על העניין שבקונסנזוס. גם אידיאולוגית-אמונית, אני מאמין שארץ ישראל כולה שלנו. המחשבה שנוותר עליה, על חבלי ארץ נחלת אבותינו, על ארץ מולדתנו, גם אם הייתה זו קבוצה שוחרת שלום שמנסה לגזול אותה מאיתנו, היא בלתי מתקבלת על הדעת.
מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, מדינת ישראל נמצאת במלחמה נגד הטרור והנאצים בעזה. חיילינו הגיבורים נלחמים בעוז ובגבורה בעזה, ביהודה ובשומרון ובצפון. ביקרתי אותם בהזדמנויות שונות. הרוח, הנחישות, האמונה החזקה בצדקת הדרך, הם אלו שמאפשרים להם להמשיך בכל הכוח חודשים ארוכים. הם מבינים ומאמינים, וחותרים להשגת שתי המשימות העיקריות שלנו, שתיהן חשובות באותה מידה ונמצאות עמוק ברוח הישראלית: ניצחון והשבת החטופים. השבת החטופים וניצחון. הא בהא תליא. אני, וכך גם רוב המדינה, לפי מיטב ידיעתי, מאוחדים בשילוב שתי המטרות האלה. אין ניצחון ללא השבת החטופים. אין ניצחון ללא חיסול החמאס. המנוף העיקרי והחזק ביותר להשבת חטופינו הביתה הוא לחץ צבאי חזק ועיקש, והם עוד ישובו, בעזרת השם.
אני מחבק את משפחות החטופים, שאת רבים מהן, עשרות מהן, פגשתי בחודשים האחרונים הרחק מעיני התקשורת הצינית. אני מחבק את לוחמינו ומפקדינו הגיבורים האהובים, שממוקדים בשתי משימות אלו למען עם ישראל כולו; שלא מוכנים לעצור אפילו לרגע; שמקריבים את עצמם כדי להחזיר את החטופים הביתה ושמחסלים את הטרור במו ידיהם.
אנחנו במצב חירום. אנחנו במלחמה. משרד התקשורת בראשותי מגויס מהרגע הראשון בכל הקשור לכך. יחד עם הפעילות בחירום אנחנו ממשיכים גם בשגרה. עם חפץ חיים חייב לבחור בחיים. רק לאחרונה חילקנו טלפונים לווייניים ליישובי קו העימות ברחבי הארץ, הבאנו את סטארלינק לישראל; אנחנו מתקדמים עם עיבוי אנרגטי לשגרה ולחירום; הבאנו את מהפכת ה-eSIM לישראל; אנחנו פועלים להרחבת הכיסוי והקליטה הסלולריים במדינת ישראל כולה, כולל יהודה ושומרון, שתזניק את ישראל אחרי הזנחה רבת שנים לראש הדירוג העולמי; אנחנו מקדמים פרויקט ענק לפריסת דור 5 עם חברת החשמל, ובקרוב יהיו בשורות רבות נוספות.
לסיום, אני רוצה להזכיר מאורע היסטורי מלפני 104 שנה. אתמול, י"א באדר בשנת תר"פ, נפלו יוסף טרומפלדור וחבריו בקרב על תל חי. טרומפלדור כתב לאחיו 14 שנה קודם לכן: "אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים. מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותיי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הינך בארץ הזאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותיי וזכויותיי. ואם אפול בקרב, מאושר אהיה, אדע לשם מה אני נופל".
633 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.