קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השרה, יושב-ראש הוועדה הרב אייכלר, אני אתחיל קודם כול עם התודות. אני אתחיל עם תודה ליושב-ראש הוועדה, לחברות הכנסת שהלכו איתי יחד כברת דרך לא קצרה באופן יחסי לחוק כזה, אף שהיא הייתה כברת דרך יחסית קצרה לחקיקה בכנסת, וזה בזכות הפעלתנות של יושב-ראש הוועדה וגם שיתוף פעולה של הממשלה, בסופו של דבר, שיתוף פעולה באמת יפה מאוד.
גם יסמין פרידמן באמת דחפה. בפרסה היו לנו אין-ספור שיחות איך דוחפים את הדבר הזה. גם מירב בן ארי, בדיונים איזה חוקים אנחנו מקדמים, וגם הרב אייכלר, שדחף את החוק הזה פעם אחר פעם. אבל אני רוצה להעלות שתי נקודות במסגרת הדיון הזה בשעת לילה מוקדמת ליום שני באופן יחסי, תלוי לאיזה זמנים.
כמובן – ליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, שהתמסרה, איילת וולברג, שבאמת עבדה מאוד מאוד קשה על החוק הזה, ללודמילה, מנהלת אגף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי, לרחל יגאל לוין וענבר זייתון ממשרד הרווחה, משרד האוצר, משרד המשפטים – אבל זאת אחת הדוגמאות, אני חושב, של חוק שאני רוצה לספר איך הוא נולד.
שאל אותי הרב אייכלר יום אחד: איך הגעת לחוק הזה? פנה אליי מישהו לפני כמה חודשים – אני לא זוכר אם זה היה לפני הבחירות או מייד אחרי הבחירות – וסיפר לי סיפור. הוא מחזיק ילד נכה, ואמרו לו שקצבת ילד נכה הופסקה. כל מי שמתמצא קצת באומנה, בטח באומנה מוכרת, יודע שהילד מתחיל את האומנה גם קצת לפני שכל האישורים יהיו – במסגרת חברתית, קהילתית ומשפחתית. בוקר אחד הפסיקו את הקצבה. אמרתי: לא יכול להיות. משהו פה לא מסתדר לי. לא יכול להיות. אני פונה לייעוץ המשפטי, אני פונה למשרד הרווחה – אומרים לי. אני פונה לייעוץ המשפטי של הוועדה, חייב לומר, לייעוץ המשפטי של הכנסת, ושואל אותם: חבר'ה, זה יכול להיות? אומרים לי: כן, זה החוק. אתה רוצה לשנות את זה? משפחה קיבלה קצבת נכות, הילד עבר לאומנה – הפסיקו את הקצבה. ואני אומר: לא יכול להיות. אומרים: תשמע, יש לקונה בחוק.
ותוך כדי, מה אני מגלה? יש כאלה שאומרים להגיד את זה – אני אומר: השטן נמצא בפרטים הקטנים. מה אני מגלה? מישהו חשב מחשבה טובה ב-2016, וקידם חוק אומנה, ושם שם סעיף אחד קטן, שבחוק הזה הוא מבטל כל קצבה אחרת וכל חוק אחר. הביטוח הלאומי התקדם מאז – עברו חוקים להיטיב עם הנכים, להיטיב עם האנשים – וההוא נשאר מאחור. ואז בסוף אתה מוצא את עצמך מתזז במערכת ביורוקרטית עם תשובות מוזרות. אני מזכיר לעצמנו: אנחנו מדברים על אנשים שאני לא מסוגל באמת להעריך עד כמה – אדם לוקח ילד עם קשיים ומאמץ אותו. קודם כול, אימוץ זה כבר מעשה אצילי – המגדל בן חברו כאילו ילדו. זה משהו שהוא בלתי – באמת דבר שצריך להעריך אותו. הוא לוקח ילד עם קשיים ומגדל אותו, ואנחנו מצאנו איזה סעיף חוקתי שאנחנו עוצרים אותו.
ואתה מוצא את עצמך מתזז בין סיבות לסיבות שונות שאתה לא מצליח להבין אותן. ואת המעשה הזה, אני חושב, באמת – אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שרוב מאמצינו ועבודתנו צריכים להיות שם. נכון שזה לא יוצר את הכותרות, נכון שאם נדבר פה על דברים ששנויים במחלוקת – על זה כולנו נחגוג ותהיה פה מליאה מלאה וכותרות. אבל על זה אנחנו נימדד כאנשי ציבור, על זה אנחנו נימדד כנבחרים – ב-90% מהדברים שמוסכמים מהצד הזה לצד הזה, ולא משנה מי נמצא שם. דברים פשוטים – שאזרחים סובלים מביורוקרטיה. אנחנו מדינה עם המון ביורוקרטיה, עם המון מערכות, עם המון פיצולים. כשמדברים על ביטול משרדי ממשלה – הייתי מבטל מחלקות. את המשרדים הייתי משאיר. מצידי שיהיו עוד 200 שרים, אבל לא כל כך הרבה מחלקות. שביטוח לאומי ידע לדבר עם הרווחה, והרווחה ידעו לדבר עם הביטוח הלאומי, והקליטה יוכל לדבר איתו, ולא יסבירו לי: תשמע, זה מאגף אחר, זו מערכת אחרת – לפעמים תחת אותו שר. אתה פשוט מוצא שהמערכת ביורוקרטית.
ועל זה, על זה אנחנו צריכים להיבחן. לזה אנחנו באנו לפה. בשביל נאומים חוצבי להבות אש – אפשר לעשות אותם. רעיונות מוצלחים בנושאים שנויים במחלוקת – חבל על הזמן. אבל על הדבר הזה אנחנו ניבחן, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לשנן לעצמנו כל בוקר מחדש. אני יודע שזה לא תמיד פופולרי, אבל כן, כל בוקר מחדש, העבודה הסיזיפית הזו בשביל אותו אזרח באמת יקר וצדיק, שעושה את המעשה הנאצל, או אזרח אחר שנתקל פה במצוקה – להיות פה בשבילם.
אז אני שוב רוצה להגיד תודה רבה לכל השותפים. ואין לי ספק שכולנו – תודה רבה כמובן ליושב-ראש הוועדה, ליסמין, למירב ולכל שאר השותפים. אני בטוח שכולנו נשמח ונתגאה במעשים כאלה, ובדברים אחרים – נשאיר להזדמנויות, אבל נשאיר את זה באחוז ובמינון נמוך. תודה.
724 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.