תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עומדת כאן לבקשתו של חבר הכנסת אליהו רביבו ומציגה חוק שאין נכון ממנו. אני לא אוסיף על הדברים של חבר הכנסת דן אילוז, ורק אומר בקצרה: במדינה שבה אנחנו חיים יש מאות או אפילו אלפי הסדרים רגולטוריים מיותרים בכל התחומים, אשר מכבידים מאוד על העסקים ובאופן ישיר על יוקר המחיה. כמובן, לצידם יש הסדרים חשובים והכרחיים שמגינים על הציבור.
הממשלה שלנו חרתה על דגלה לקדם את העסקים הקטנים ולצמצם את הרגולציות המיותרות, וזאת בדיוק המטרה של הצעת החוק הזאת. גם כאן יש שבירה של קונספציה: לא עוד רגולציה ישנה; לא עוד שיטת המצליח לרגולטורים השונים; לא עוד סחבת ביורוקרטית אין-סופית. מעכשיו כל מה שלא יחודש, כנראה לא נחוץ מספיק. לגישתי ולגישת חבר הכנסת רביבו וחברי כנסת נוספים בבית הזה, עול מיותר על העסקים הוא עול מיותר על הציבור, ותפקידנו לצמצם את העול הזה.
אני מבקשת מכל סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת, ואני מוסיפה עוד כמה מילים free style, ברשותך. אחרי כמעט שנה שבה כיהנתי כשרה בממשלת ישראל, אני רוצה לומר שהרגולציה והשלטון הפקידותי לא מקריס רק יוזמות של עסקים קטנים, לא מקריס רק את השוק החופשי, לא מקריס רק את הכלכלה הישראלית היוזמת, אלא גם את המשרדים הממשלתיים. הייתי שנה, וראיתי איך רגולציות וחוקים שהם אנטיפתיים למציאות מנוהלים על ידי אנשים שלא היו מסוגלים לנהל יום אחד עסק בעולם הציבורי; כמה החוקים האלה פשוט, סליחה על המילה, מטומטמים, חסרי היגיון, מעכבים עבודה.
פניתי במשך שנה שלמה, אדוני היושב-ראש, גם לייעוץ המשפטי, גם לאוצר, גם לנציבות. אתה נע מהאחד לשני, לשלישי, מבקש קצת שכל ישר, קצת יזמות. באתי ודפקתי להם על השולחן אלף פעם: אם תהיה מלחמה – אין משרד, אבל החוק שפופטיץ המציא היה חשוב יותר. הם פשוט מתאהבים בחוקים שהם ממציאים; פקידות עייפה ואטומה, שהופכת את החיים של מי שרוצה לייצר עבודה לגיהינום. שם המיליארדים.
התקשורת הישראלית כל הזמן מדברת על מה השר מקבל, כי נורא קל וצהוב וסקסי להיכנס בפוליטיקאים – הצופה ישב ויקשיב. אבל התקשורת לא עושה את האקסטרה-מייל לבדוק לאן הולכים המיליארדים אחרי שהשר קיבל – לעשרות אם לא מאות חוקים רגולטוריים של פקידות אטומה, שיושבים מאות ואלפי אנשים עם משכורות עתק, מעכבים מיליארדים כדי שחס וחלילה השר לא יגנוב שקל. אז אני רוצה לחדד: האנטי-רגולציה הזאת, המיותרת הזאת, היא לא רק במגזר הפרטי, היא גם במגזר הציבורי והממשלתי. המערכת חייבת להתייעל, כי בסופו של דבר מי שמשלם על זה זה האזרח והמיסים היקרים מאוד שלו. תודה רבה.
389 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.