מי השר המשיב?
איפה היא?
אדוני יו"ר הישיבה, איזה רעש יש פה במליאה.
אתה מפריע באופן אישי פה לדוברים, ינון. זה נרשם לנו פה בפרוטוקול.
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אני רק רציתי להבין באמת מי השר שמשיב, שאני אוכל לשוחח.
השרה סטרוק?
איפה היא נמצאת?
היא יצאה?
לא, אבל רציתי לדעת – האם אתה עונה? לא.
לא, אני שואלת. לא תקפתי. ישר להתגונן.
אז השרה סטרוק, אני מבינה שהיא נבחרה לענות על הצעת החוק שאנחנו הגשנו לסגירת המשרדים המיותרים. אני חושבת שמדובר בטעות פוליטית ואישית קשה מאוד, ואם היא הייתה מקשיבה לי, אז אולי היא גם הייתה מסרבת לפני – כי מה כבר אפשר להגיד? מה אפשר להגיד וגם להאמין למה שאתה אומר וגם לגרום לציבור להאמין לךָ, או לָךְ, כדי להתנגד להצעת החוק המוצדקת כל כך הזאת? שום דבר. האמת, כלום.
למה? בואו נפרק. מה כבר יכולה לומר הממשלה? שזה כסף קטן לעומת הבור הענק של התקציב שצריכה כרגע מדינת ישראל בגלל המלחמה? אז זהו, הציבור הרי לא קונה את זה. הוא רוצה דוגמה אישית. מיליארד שקלים זה גם לא כסף קטן, לפחות לא אצלנו, גם בהשוואה לצורכי המלחמה העצומים. כל שקל נחשב. חוץ מזה, זה לא רק המיליארד והתקציב עצמו שמופנה למשרדים הלא-חשובים האלה, זו פגיעה כלכלית היקפית גדולה. אי-אפשר בעצם לכמת את הנזק שנגרם לפעילות במשק כתוצאה מפיזור ניהולי של סמכויות שלטוניות ואת הבלגן הביורוקרטי.
אז מה עוד יכולה להיות התשובה של הממשלה? שזה חוק פופוליסטי? פופוליסטי, הממשלה הזאת הולכת ללמד אותנו? פופוליזם ופוליטיקה קטנטנה והישרדותית זה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה. הרי היא נתקלה בקיר של הנורבגים המורדים והעקשנים שלא היו מוכנים לעזוב את הכיסא שלהם.
הפופוליזם זה לפרק משרדי ממשלה – –
תיזהרי, קטי.
– – לחלקיקי משרדים שפוגעים קשה מאוד בתפקוד שלהם ובשירות הציבורי, שמשית עלינו סתם הוצאות כבדות בלי בושה.
ואז למכור לציבור שהמשרד של המורשת, משרד המורשת של השר "בואו נזרוק אטום על עזה" אליהו, הוא הדבר הנחוץ ביותר למאמץ המלחמתי.
83 מיליון שקל ו-33 עובדים. פופוליזם זה להחביא בבור את השרה שלכם למודיעין, שאין לי ספק שתקבל, ובכלל המשרד יקבל, פרק מיוחד בוועדת החקירה הממלכתית שתקום. מה עושה המשרד הזה עם 30 עובדים ו-25 מיליון שקלים? ויש עוד המשרד לירושלים ולמסורת ישראל עם 286 מיליון שקלים. ואז אתם עושים מניפולציה שחושבים שהציבור קונה, ששיקלי מתפטר מהמשרד לשוויון חברתי, אבל אז זה עובר למאי גולן, שהיא מוותרת על מעמד האישה.
פשוט חבורה מגוחכת לחלוטין.
מה עוד אפשר לבוא ולהגיד, שההחלטה של ועדת השרים היא לדחות את זה בחודש? נו, באמת. תגידו: אנחנו מתנגדים. למחוק את זה ופשוט לדחות בחודש.
איפה הדוגמה האישית, גב' קטי שטרית? איפה הצמצום? איפה האחריות?
איך אתם לא רואים את הביזיון והבושה שלכם? מלחמה אתם אומרים, אחדות אתם אומרים. ביחד ננצח. איזה קשקוש מקושקש.
אני אומרת לכם – עזבו, אל תענו לי, זה קשקוש. אל תתבזו. הציבור שנאנק בגלל הגזרות שלכם, האוכלוסייה שאתם לא סופרים, משרד האוצר שבעצם המליץ לכם לסגור לפחות עשרה משרדים. בואו תקשיבו לחבריכם: חנוך מלביצקי, בוא אני אצטט אותך מ-16 בינואר: "לא ראיתי שנעשה איזשהו סדר במשרדים".
"לא ראיתי שהיה איזשהו קיפול במשרדים להראות התייעלות. לא ראיתי את כל התהליכים האלה שמהווים דוגמה אישית. אולי הם לא כסף גדול, אבל לפני שאנחנו באים ושולחים את היד שלנו לארנק של הציבור, אנחנו מחויבים לעשות את זה. ככה לא קונים אמון של ציבור". כבוד. כבוד. אמרת את האמת. אותו דבר חבר הכנסת יולי אדלשטיין: "לא מלחמה – לא עכשיו".
מיכל וולדיגר, שהתפטרה בעצמה והראתה דוגמה אישית, הייתה שמחה שזה יקרה, אבל זה לא קרה. הציבור הישראלי מגלה אומץ, מגלה נחישות, ואתם לא. חבורה של פחדנים, מפחדים להצביע. אז אנחנו נראה לכם את האמת. אתם לא מנהיגים, אתם לא שליחי ציבור – –
– – אתם פשוט חבורה של פחדנים.
אין לעם אמון בכם. אנחנו נעביר את החוק הזה על אפכם ועל חמתכם, ומי שלא מצביע הוא פחדן.
אדוני שר האוצר, רק אל תברח ותצא, כי אני רוצה לענות לך. אז ברשותך, היות שלא הקשבת לי כשאמרתי את דבריי, אז לפחות תקשיב עכשיו לתשובתי, כי דיברת עלינו במתק שפתיים כל כך. האמת, לא דיברת אלינו, דיברת לסנוואר כל הזמן, כאילו אין לך פה כנסת, כאילו אין לך פה אזרחי מדינת ישראל. איזו בושה. מניפולציה הכי רדודה שיכולתי לחשוב עליה, לקשור בין ביטול המשרדים המיותרים להצלת החטופים. מזכירה לך שהשותף שלך לקואליציה, השר בן גביר, התנגד דווקא להחזיר את החטופים שעכשיו אתה כל כך כל כך מתגאה. בושה. בושה. פשוט לא ייאמן. איך אתה מעז לקשור בין הדברים?
אגב, אני רוצה להזכיר לך את דבריו של שר האוצר סמוטריץ' ב-16 בנובמבר. כך אמרת לעיתונאית קרן מרציאנו: צריך לבטל את המשרדים המיותרים, צריך לייעל את הממשלה. איפה אתה, שר האוצר, שתעמוד פה ותגיד: אני חוזר על דבריי? אבל אתה גם פחדן, אתה גם כנראה עסוק בריקודי אקסטזה כדי לכבוש מחדש ולעשות טרנספר. כי זה מה שמעניין אתכם – לא לייעל את הממשלה, לא להעביר את הכספים למאמץ המלחמתי. וגם עכשיו ברחת, כי אתה פחדן. סנוואר צופה בכם. איזה בושה. סנוואר צופה – אם הוא צופה – ואומר: שר האוצר, במקום לקחת את הכסף ולהעביר את זה לאזרחיו ולעזור, ולעזור במאמץ, הוא לוקח את הכסף ומעביר לעתיקות, למורשת, כי אלה הדברים החשובים שבעזרתם הרי הוא ינצח אותנו. פשוט בושה וחרפה.
בשבוע שעבר אנחנו הורדנו את החוק הזה. לקחנו אחריות. בשבוע שעבר החוק היה אמור לעלות, וקרה האסון הכבד ונהרגו 24 חיילים. אנחנו לקחנו אחריות כדי שתהיה פה כנסת נורמלית ואחראית, אבל אתם העליתם פה את החוק החשוב למאמץ המלחמתי: מתן היתר לקניית אלכוהול אחרי 23:00. בראבו. הבן שלי והחברים שלו שנלחמים עכשיו מודים לכם מקרב לב על החוקים האחראיים, על החוקים המלחמתיים.
ואו, איך סייעתם לנו עכשיו במאמץ המלחמתי. כבוד לכם.
אני יודעת מהרבה שיחות שעשיתי כאן עם חברים שלי – ויש לי כאן חברים בקואליציה – שיש פה לא מעט אנשים שרוצים להצביע בעד החוק הזה. אל תפחדו. או שתימנעו או שתצביעו בעד, תעשו לעצמכם את הכבוד האישי הזה, תרגישו שאתם נאמנים לצו מצפונכם – זאת בקשה לא שלי; של משרד האוצר, שרצה לסגור עשרה משרדים, ואנחנו רק שישה – ולכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. תודה.
968 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.