תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, אתה יודע שאני רוחש לך הערכה, ולכן אני ממש מוצא את עצמי נדהם. אתה באמת – אתה, אתה – מגיש את הצעת החוק הזאת? אני חייב להגיד לך את האמת, אני מתפלא פליאה גדולה. לו היה מדובר בחבר כנסת חדש, במישהו שזה עתה הגיע למשכן, שסיפרו לו בחוץ כל מיני דברים על הפרלמנט והוא מביא את הצעת החוק הזאת, הייתי אולי מבין, אבל אתה, שהיית יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר כנסת ותיק, מנוסה – אתה מביא את הצעת החוק הזאת? חבר הכנסת קריב, רבותיי חברי הכנסת, מי אתם בכלל שתחוקקו חוק-יסוד? מי אתם?
מה זה הדבר הזה, שהכנסת תחוקק חוק-יסוד? חבר הכנסת קריב, אוי ואבוי לנו. אוי ואבוי. אנשים כאן, אדוני היושב-ראש, שנבחרו להיות מייצגי העם, הם יחוקקו חוק-יסוד? זה נורא ואיום. איזה מין דבר זה?
חבר הכנסת קריב, אני רוצה לעזור לך. אני מקווה שיש לך בטלפון תוכנת ניווט טובה, כי אני חייב לומר, זה לא נראה ככה. אבל בפעם הבאה שאתה נוסע, כשאתה מגיע לבניין משרד החוץ ואתה פונה ימינה לכיוון הכנסת, תעצור רגע, תפנה מייד שמאלה בפנייה הראשונה, תיכנס לבית המשפט העליון, למזכירות בית המשפט, ותגיש שם עתירה. מה פתאום הצעת חוק? תגיש עתירה, שבית המשפט יקבע שבחוק-היסוד יש את כל הדברים שאתה רוצה. הרי ככה זה אמור להיות, לא? איזה מין דבר זה? חבר הכנסת קריב, אני אומר לך, אני כשר המשפטים של מדינת ישראל אעמוד כחומה בצורה על מעמדו של בית המשפט העליון. אני לא אאפשר לך לפגוע בו.
אני לא אאפשר את הניסיון הזה, המחוצף הזה, האנטי-דמוקרטי הזה, לבוא ולקחת לכנסת את הסמכות לחוקק חוק-יסוד. אדוני היושב-ראש, אני מוחה בכל תוקף על הדבר הזה שמתרחש כאן עכשיו. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אני אגיד יותר מזה, אדוני היושב-ראש: ביודענו שבמרחק כל כך קרוב מכאן יש שמונה שופטים – אומנם שניים מהם כבר פרשו, אבל זה לא כל כך חשוב באמת – שכבר פסקו, מגיע לכאן חבר הכנסת קריב וממרה את פיהם בצורה בוטה כזאת, ואתה מאפשר את זה, אדוני היושב-ראש? אני חושב שזה בלתי נתפס. בלתי נתפס.
אני פונה לחברי הכנסת כולם: אל תהיו יהירים, אל תיקחו לידיכם סמכויות לא לכם. אל תחשבו שאתם יכולים לחוקק חוק-יסוד. אל תטעו.
חבר הכנסת קריב, עכשיו אני אומר לך משהו בנימה לא צינית, אלא מאוד רצינית. לצערי הרב – ואני קורא לך מכאן פעם נוספת למשוך את הצעת החוק הזאת – אנחנו נמצאים בשעת מלחמה. לו אני הייתי מביא לכאן עכשיו הצעת חוק-יסוד לשינויים שאני חושב שצריך לעשות, לו אני הייתי מביא לכאן לקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק-יסוד: השפיטה, שמונח כאן במליאה מזה זמן רב, אתה היית מזדעק, ובצדק – היית מזדעק על כך שבשעת מלחמה אנחנו עוסקים בדברים האלה, ועל כך שבשעת מלחמה אנחנו עוסקים בנושאים כל כך שנויים במחלוקת, מפלגים. ומה אתה עושה? לא חדל מזה לרגע: ביום שני – הצעת אי-אמון; היום – החוק הזה. מה זה, חבר הכנסת קריב, מה, יש דין אחד לכם ודין אחד לנו? לכם מותר לעשות הכול מתי שאתם רוצים בכל זמן בהתעלם מהמצב שאנחנו נמצאים בו, ורק אנחנו צריכים להיות אחראיים? איזה מין דבר זה?
אז אני אומר לך, חבר הכנסת קריב, בעת הזאת אין מקום לתקן חוקי-יסוד בתיקונים שיש מחלוקת לגביהם. אין בכלל מקום ויכולת לקיים שיח אמיתי וענייני בנושאים האלה כרגע. אנחנו מחילים את זה על עצמנו בחוק שמונח כאן ומוכן לקריאה שנייה ושלישית. תחיל את זה בבקשה גם על עצמך. אפשר להפריח סיסמאות, אבל המבחן של האחדות הוא גם בדברים האלה, ביכולת הזאת להגיד: אני עכשיו שם את הדברים בצד. אני אגיד לך יותר מזה: בעניין הזה יש דווקא קו מחבר בין מה שאתה עושה כאן לבין מה שעשו בבניין הסמוך. אנחנו לא מביאים חוקים כאלה עכשיו, אבל בבית המשפט פוסקים, ואתה מביא הצעות חוק כאלה וזה נראה לך תקין, זה נראה לך בסדר. יש צד אחד שצריך להימנע וצד אחד שיכול לעשות הכול דווקא בעת הזאת ובזמן הזה. זה לא מתאים לך, וזה גם לא נכון לנהוג ככה. אני חושב שהציבור כולו, בוודאי החיילים הגיבורים שלנו שלוחמים בחזיתות השונות, מצפים מאיתנו לאיפוק עכשיו, מצפים מאיתנו לא לעורר את המחלוקות האלה בכוח.
צריך לנהל עכשיו את המאבק הצודק שצריך להתנהל על מעמדן של הכנסת והממשלה אל מול בית המשפט, על מעמדה של הדמוקרטיה הישראלית. ואני מבקש, חבר הכנסת קריב, שתשקול ותמשוך את ההצעה. אני חייב לומר לך יותר מזה – גם שתימנעו מהצעות האי-אמון האלה, הלא-ראויות, שבצדק אנחנו לא מגיעים למליאה ולא משתתפים בדיון לגביהן. אני חושב – – –
אני חושב שזאת לא העת. תלמדו מבנימין נתניהו, איך הוא התנהג כשהיה ראש אופוזיציה בעיתות מלחמה. יש לכם הרבה מה ללמוד ממנו בהיבט הזה.
יש לכם הרבה מה ללמוד ממנו, ואני מציע לכם להתאפק. איפוק הוא לא דבר רע – להתאפק, להיות אחראים ולנהוג כפי שצריך לנהוג בשעה הלא-פשוטה הזאת שאנחנו נמצאים בה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שנדירים המקרים שבהם יש הצדקה כל כך ברורה שהכנסת תדחה את הצעת החוק הזאת ותסיר אותה מסדר-היום. תודה רבה.
799 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.