קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד הנשיא, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, התכנסנו כאן היום כדי לחגוג את יום הולדתה של הכנסת. אני רוצה לשאול את הכנסת: מה יש לך לחגוג? את מה אנחנו חוגגים? אתם רואים מישהו אחר חוגג במדינה?
לפני יומיים, ביום שני בצוהריים, יחד עם גדי ירקוני, ראש המועצה האזורית אשכול, נטעתי עץ זית ליד הגדר של קיבוץ כיסופים. רצינו שזה יהיה עץ זית לזכר חיילי גולני שנהרגו בקרב על כיסופים. כמה שעות אחר כך, 600 מטר מהעץ שנטענו, נהרגו 21 לוחמים במבנה שקרס בתוך עזה. מה יש לנו לחגוג עכשיו?
לפני 11 שנה נעמדתי בפעם הראשונה על הפודיום הזה כחבר כנסת. לא יכולתי לנשום מרוב התרגשות. אימא שלי הייתה בקהל. הצטערתי שאבא שלי לא היה שם, הוא נפטר חמש שנים קודם. חשבתי שזה הכבוד הגדול בחיי. אני כבר לא מרגיש ככה, וגם אתם כבר לא מרגישים ככה. המערכת הפוליטית היום היא לא הפתרון – היא הבעיה; הממשלה והכנסת הן לא הפתרון – הן הבעיה.
הגיע הזמן שנשאל את עצמנו איך הגענו למצב שאזרחי ישראל, האנשים הטובים ביותר בעולם, מרגישים שהם איבדו שליטה על חייהם, ואף אחד לא מטפל בזה. 60 שנה אני חי במדינה הזאת; היא מעולם לא הייתה עצובה יותר. העצב יושב באוויר כמו אבן. אנשים מסתובבים שבורי לב. הלב נשבר כל יום מחדש – נשבר על החטופים, נשבר על הלוחמים שנהרגים, נשבר על המשפחות. אנשים אומרים לעצמם: איך הגענו לזה? איך הגענו למצב שמעצמה מזרח-תיכונית, עם לוויינים ו-8200 ומטוסי F-35, מוכה בידי ארגון טרור שפורץ את הגדרות עם טנדרים, אספסוף שמשתלט על יישובים במשך שעות ארוכות ורוצח את ילדינו? איך הגענו למצב שמאות אלפי אזרחים ישראלים מפונים מבתיהם, ולאף אחד אין תשובה לשאלה מתי הם יחזרו? 136 חטופים יושבים במנהרות החמאס, אף אחד לא יודע מתי ישובו לביתם, למשפחתם. כל יום נהרגים עוד חיילים ועוד חיילים. אף לא יודע איך זה ייגמר, מה התוכנית, לאן זה הולך. אנחנו צריכים להגיד להם בקול רם וברור: בשלב הראשון נחזיר את החטופים, כי זו המטרה הדחופה ביותר. בשלב השני החמאס ימוגר, לא רק בגלל העוצמה הצבאית שלנו, אלא גם מפני שהחלטנו והגדרנו מה המנגנון שצריך לבוא במקומו; בגלל שיש לנו לא רק טקטיקה, אלא גם אסטרטגיה.
עזה היא רק חלק מהבעיה. המילואימניקים שיחזרו משם ישאלו אותנו: על איזו מדינה אנחנו נלחמים? מה המהות שלה? מה המטרות שלה? איזו מדינה היא רוצה להיות? ישראל תנצח במלחמה, אבל הניצחון הוא לא רק בזה שנהרוג את סנוואר – הניצחון הוא בזה שנהיה טובים יותר, טובים יותר אחד לשני, טובים יותר כאומה. למען החיים ולמען אלה שמובלים בשעה הזו אל קברם, אנחנו מוכרחים לעשות שינוי.
הכוח לקום מחדש קיים בתוכנו, תמיד היה ותמיד יהיה. ישראל תמיד ידעה להמציא את עצמה מחדש. תמיד ידענו למצוא את הכוח הזה בתוכנו ברגעים הכי קשים. אנחנו נמצא אותו גם הפעם. אנחנו נמצא בתוכנו את הכוח ואת השכל כדי לבנות פה מדינה טובה יותר, חזקה, מתקדמת ובטוחה יותר.
אנחנו יודעים היום שהעובדה שלא עשינו בזמן את השינוי הובילה לאסון, לאסון הגדול ביותר בתולדותינו. אנחנו לא ניתן לאסון הבא לקרות. ישראל תעשה את השינוי שהיא חייבת לעשות. אין אפשרות אחרת. תודה רבה.
494 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.