אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בפתח דבריי אבקש להעלות את זכרו של קרוב משפחתי רב-סמל לידור יוסף קרואני, שהיום מציינים את יום השלושים לנפילתו. לידור נולד כבן זקונים להוריו צביקה ונילי וכאח קטן לשתי אחיותיו הגדולות. שמו השני, יוסף, היה על שם סבו הרב יוסף קרואני, שהיה רב ודיין ומראשי הקהילה התימנית באשקלון. לידור היה איש של טבע, אהב את הארץ וטייל בה; בחור מלא בשמחת חיים, בעל לב גדול ורגיש, עניו וצנוע, איש אמת, ערכי ובעל עוצמה פנימית.
לידור פעל כחניך ומדריך בתנועת בני עקיבא. אחד מחניכיו מספר: בזכותו אני היום בצה"ל. הוא כיוון אותי המון בחיים. הוא היה מבחינתי ומבחינת הרבה אנשים המלך של הסניף, עם החיוך המושלם. הוא לא אהב לדבר על עצמו ולספר על הישגיו. הרבה דברים שהוא עשה ופעל התגלו עליו רק לאחר השבעה. אימו כתבה עליו: בן זקונים שלי, בן אחרי שתי בנות, מפונק מכל הבחינות, אבל אתה דחית את כל הפינוקים ולא היית מפונק. רדפת אחרי החיים – לבלוע הכול. אהבת לטייל בארץ, דהרת על האופנוע שכל כך אהבת. באיזה מקומות מיוחדים היית. היית עניו, לא ביקשת הרבה לעצמך.
לידור התגייס לשירות צבאי ונהיה למפקד כיתה בגדוד 603 בהנדסה קרבית. גם בצבא הוא תמיד שאף לעשות את הכול בצורה הכי טובה, וחיפש אתגרים ומשמעות בכל מה שעשה. בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל לידור היה מאושפז בבית החולים בעקבות אלרגיה שתקפה אותו, ובכל זמן השהות בבית החולים הוא חיכה רק לגמור את התהליך, ונלחם על כך שיגייסו אותו ליחידת המילואים. לאחר ששוחרר מבית החולים הוא גויס לגדוד הנדסה קרבית. בהודעה קולית שהשאיר לחבר שלא הגיע לאחד האירועים הוא הסביר לו מדוע בחבורה כל אחד חשוב. הוא אמר כך: אתה חסר. כל אחד זה צבע אחר, כל אחד מכניס משהו אחר.
לידור, היום הצבע שלך חסר. יהיה זכרך ברוך.
אני רואה שלא נשאר לי זמן להציג את הצעת החוק. אבל היה לי מאוד חשוב להגיד את דברי ההספד הללו. כמובן שאני מצטרף.
תודה רבה, אדוני. וכמובן תודה רבה לחבר הכנסת המציע ברוכי. כמובן שאנחנו מיוזמי החוק, ומבקשים לתמוך בהצעת החוק.
328 מילים של יונתן מישרקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.