קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם היום על המילואימניקים שלנו שחוזרים. המילואימניקים האלה חוזרים אחרי שהם ראו דברים קשים, אחרי שהם נלחמו בקרבות מאוד מאוד קשים, ולא בקלות הם יחזרו להיות אותם אנשים, והם צריכים אותנו – הם צריכים אותנו שנהיה סובלניים יותר; הם צריכים אותנו שנהיה מכילים יותר; הם צריכים אותנו שנהיה שם בשביל לעזור להם; הם צריכים אותנו שנהיה שם לסייע להם במה שהם צריכים, והם צריכים את מדינת ישראל. הם צריכים את מדינת ישראל שתוודא שהם מקבלים את כל הזכויות שלהם, כי לצערי מה שקורה היום זה שיש יותר מדי משרדי ממשלה ומעט מדי משאבים שמופנים לגיבורים האלה. הם חוזרים ומגיעים ונתקעים בביורוקרטיה שלא נגמרת. פגשנו לוחמים שהגיעו לוועדת הכספים, ואומרים שהם לא מצליחים לקנות סימילאק לילד הקטן שלהם. פגשנו את נשות המילואימניקים שמרגישות כאילו הן נשים חד-הוריות ואין להן את היכולת לדעת איך ייגמר היום – לא איך ייגמר החודש, איך ייגמר היום. אנחנו חייבים לעזוב את כל המחלוקות ואת כל מה שאנחנו עושים פה עכשיו ולהתעסק בהם.
כל אחד שיושב בבית הזה – כמו שאתם רואים, הוא ריק כרגע, אז אני לא יודע מה כולם עושים, אבל מה שהם צריכים לעשות זה לנסוע לבתי החולים, להגיע לאגף השיקום, לדבר עם הפצועים שלנו ולשאול אותם מה הם צריכים. מה הם צריכים בשביל שיהיה להם קל יותר, בשביל שיהיה להם טוב יותר גם בשיקום הרפואי שלהם וגם בשיקום הכלכלי שלהם. אני יכול לספר לכם שאתמול הייתי יחד עם שר הבריאות הרב אוריאל בוסו בתל השומר, ופגשנו איש מילואים שנפצע בגפיים. בחיים הרגילים שלו הוא צלם. הוא ישב שם עם בת זוגו, ושאלנו אותו איך הוא מסתדר ומה קורה. הוא אמר לי: אני לא מסתדר. אמרתי לו: למה? הגשת לקבל מענקים? הוא אמר לי: איזה מענקים? ואז שר הבריאות, שגם נמצא פה באולם, שאל אותו: למס רכוש פנית? והוא ענה לנו: אני לא יודע איך פונים למס רכוש. מצאנו את עצמנו, שר הבריאות ואני, פותחים את הטלפון של בת זוגו ומגישים בקשה, לראשונה אחרי שהוא סיים 90 ימי מילואים ונפצע והוא בשיקום, ומגישים בשבילו את הבקשה. הדבר היחיד שהיה חסר שם זה את אותם נציגים, שזאת העבודה שלהם.
מפה אני קורא לחברי הכנסת שלא נמצאים בבית הזה ואני לא יודע מה הם עושים: לכו לשם, תוודאו שהפקידים של האוצר הולכים לשם, תוודאו שהפקידים של משרד הביטחון נמצאים שם. שבו במרפסת בתל השומר, תפתחו שולחן, שבו אחד-אחד ותגישו בשבילם את הבקשות, כי אין דבר חשוב מהלוחמים שלנו שחזרו, נפצעו, וצריך לעזור להם. תודה רבה.
397 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.