קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, מדד השוויון המגדרי לשנת 2023 של מכון ון ליר, שפורסם הבוקר, מצביע על כך שרמת האי-שוויון עלתה בשנה החולפת, והאמת היא שלא צריך לחכות לדוח הזה כדי להבין את מה שכולנו רואים ורואות.
מה שאני מציעה כרגע לכולנו לעשות זה שיעור קצר בהסתכלות. תסתכלו על הכנסת – נשים הן חצי מהאוכלוסייה אבל רבע מחברות הכנסת; תסתכלו על הממשלה – הנשים הן חצי מהאוכלוסייה, אבל פחות מ-15% מהשרים הן שרות. תסתכלו על משרדי הממשלה – יש רק מנכ"לית אחת לעומת 31 מנכ"לים; תסתכלו על השלטון המקומי – נשים הן חצי מהאוכלוסייה, אבל עומדת בראש פחות מ-6% מהרשויות; תסתכלו על האקדמיה – 20% נשים פרופסוריות אל מול 80% גברים פרופסורים; תסתכלו על תוכניות האקטואליה והחדשות – נשים הן חצי מהאוכלוסייה, אבל רק שליש ממי שתראו על המסך; תסתכלו על בירור התנהלותו של צה"ל במלחמה – לנשים, באופן מפתיע, אין שום ייצוג בוועדת הבדיקה; תסתכלו על השכר הממוצע – גברים מרוויחים 50% יותר מנשים; תסתכלו על שיעור העוני – שם אנחנו מיוצגות היטב: נשים הן חצי מהאוכלוסייה, אבל מהוות 61% ממי שצריכות לבקש הבטחת הכנסה.
חשוב לי לחדד: האי-שוויון הזה לא פוגע רק בנשים; הוא פוגע בחברה כולה. פורום שאין בו נשים הוא פורום עם פרספקטיבה לקויה. רק לפני שלושה חודשים ראינו מה קורה כשלא מתייחסים ברצינות לאזהרות חמורות בגלל שמי שהשמיעו אותן היו נשים. וצריך לומר את האמת, תסתכלו על בנות הזוג שלכם, על האחיות, על האימהות, על הילדות שלכם, ועכשיו תסתכלו במראה ותשאלו שאלה אחת: איך אני, בגזרה שלי, יכול או יכולה לצמצם את האי-שוויון הזה? אני מבטיחה לכם שכשנצליח, כולנו נרוויח מזה. תודה רבה.
256 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.