הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול, זה חוק חשוב, והחוק הזה יעבור בשלוש קריאות היום; יסיים את המליאה, יצא להפסקה, ועדת העבודה והרווחה תתכנס. חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה יקדמו את החוק. המטרה בעצם, למי שלא יודע, מכיוון שאולי דברים לא ברורים, היא לעלות את זה ל-300 שקל ליום מילואים לכל חייל. אנחנו נתמוך, כמובן. אדוני היושב-ראש – – –

חבל, חבל על הזמן, באמת.

החוק הזה הוא חוק חשוב, ואני יכולה להגיד לכם שאנחנו נעשה הכול יחד כדי לקדם אותו. היום, בעזרת השם, הוא יעבור בקריאה שלישית. וכן, יש עלות של מעל 800 מיליון שקל, וכן, אנחנו חייבים לסייע לאנשי המילואים, וטוב שאנחנו עושים את זה.

אני רוצה להגיד שני דברים שחשובים לי בגלל היום הזה: קודם כול, אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו החלטה נכונה לשטוף את המליאה בתמונות החטופים. אני מאוד מקווה, אגב, שפרלמנטים בעולם יראו את זה ושאתם גם שולחים להם את זה. אני חושבת שזה רעיון חשוב מאוד – גם במסכים שלנו, גם כאן, וגם שחברי הכנסת ישתפו מול חברי פרלמנט אחרים, מול אגודות ידידות. יש הרבה מה לעשות מבחינת חברי הכנסת.

אני באופן אישי גם מלווה שלוש משפחות, מדברת איתן בכל שבוע כמעט. אני לא יכולה להסביר במילים איך אפשר – איך הולכים לישון כשהילדים, הילדים, כי לנו יותר קל לדבר על זה – איך אתה הולך לישון כשאתה לא יודע איפה הילדים שלך ישנים, איך אתה הולך לישון כשאתה לא יודע איפה אימא שלך, איפה אבא שלך, איפה בן הזוג, בת הזוג שלך. זה סבל של חודש שלם שאי-אפשר להסביר במילים. בכל שיחה שלי עם המשפחה אני מאוד מנסה לחזק ולשדר אופטימיות ולהגיד לה: הינה, צה"ל החזק נמצא בתוך עזה ובתוך המנהרות. ועם זאת, אי-אפשר להסביר במילים את מה שעובר על המשפחות האלה.

הדבר הקשה פה הוא חוסר המעורבות הבין-לאומית, ולא רק חוסר מעורבות – מהכחשות ועד לאנשים משפיענים שיש להם באמת מיליונים של עוקבים, ובסוף לא רק שהם מתכחשים – גם לא מסייעים למדינת ישראל במאבק ההומניטרי המשמעותי הזה של החזרת החטופים. ראיתי סרטונים של אנשים שבאים – באמת, אפילו אנג'לינה ג'ולי כזאת, אחת שיש לה מיליוני עוקבים, אחת שכל החיים נלחמת לסייע סיוע הומניטרי, שהרבה אנשים היו וסייעו לך – לא מסוגלת לבוא ולדבר על החטופים, על הילדים האלה?

אני לא מצליחה להבין, איזו אטימות, איזה רוע לב.

מלכת ירדן – דיברתי עליה, אגב, הוא יודע, הוא גם היה כאן לידי, לפני שבועיים – היא מכחישנית. אני באמת לא יודעת, ההכחשה מזעזעת, אבל חוסר התמיכה במשפחות – יש לי בסך הכול שלוש שאני מלווה קבוע. יש פה 240. מה יש לעולם הזה? מה נטרק איתם? אני לא מצליחה – איך אפשר להיות כל כך אטומים?

עזוב, אני אומרת לך שזה שאנחנו תמיד תמיד ידענו להיות שם במשברים ולשלוח משלחות חילוץ – –

– – ולעזור אפילו בטורקיה, ובסוף אנשים מכל העולם לא רק מתכחשים, אלא לא עוזרים.

אני רוצה להגיד מילה אחרונה, כי נגמר לי הזמן.

מילה אחרונה. אנחנו, חברי הכנסת, מחויבים לקחת את התמונות האלה ולשדר לכל חברי פרלמנט שאנחנו בקשר איתם, שיראו מה קורה במליאת הכנסת ושייתנו יד, כי בכל פעם שאני מסיימת שיחה עם חבר פרלמנט, הוא אומר לי: במה אנחנו יכולים לעזור? תעזרו לנו להחזיר אותם הביתה. תודה.