קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, בניגוד לאופוזיציה הקודמת, האופוזיציה הזאת מצביעה בצורה עניינית, ולעיתים היא גם מקבלת על זה ביקורת. אבל מותר לנו לדבר, לפחות בינתיים, כל עוד זו עדיין דמוקרטיה. אבל ואללה, אתם לא התנהגתם ככה בשנה שעברה. גם מי שלא יודע, עדיף שילמד ויראה מה היה כאן עם כאבי הבטן – – –
בגלל שאנחנו עוסקים עכשיו במאסר, במעצרים, אני רוצה לדבר על אירוע שהיה כאן בשבוע האחרון. סביב הכנסת הסתובבה מכונית – מכוניות, שיירה – שעליה כתוב "צדק לעמירם בן אוליאל". עכשיו, מכיוון שאני קראתי במקרה את הספר של רועי שרון "ואנקמה" – אגב, אני ממליצה לכולם – ומכיוון שאני עוד יותר מביעה עניין, זה מעניין אותי, הדבר הזה של טרור יהודי; זה דבר שאי-אפשר להכיל אותו, באמת, אי-אפשר להבין אותו. ועם זאת, אני קוראת, ואני ממליצה, אגב, לכל 14 החותמים שיקראו, ואם אין להם זמן לקרוא, שישמעו את הפודקאסט של נדב פרי, שריאיין אותו בדיוק על הרצח בדומא.
למה אני מתעסקת בזה? כי בעיניי הנושא הזה הוא שערורייה, וזה ש-14 חברי כנסת חתמו על להקל את התנאים של רוצח שבא בלילה וזרק בקבוק תבערה ורצח שלושה ערבים, ואת הילד אחמד, שפצוע עד היום, ולכתוב לו – הליכוד, המפלגה הליברלית, ארבעה חברי כנסת. אמרתי בחוץ שאולי זו בורות, אבל מישהו כאן אמר לי: מירב, אי-אפשר, זה חוסר אחריות לחבר.
אז בואו אני אגיד לכם כמה דברים שכנראה אתם לא יודעים, אבל אולי אם הייתם לומדים הייתם מבינים במי מדובר. אני גם ממליצה לכם לשמוע את הפודקאסט. מרתק. נתחיל בזה שעמירם בן אוליאל מעולם לא הביע חרטה. הוא גם מעולם לא אמר שהוא לא עשה את זה. הטענות עליו היו על העבודה של השב"כ, כי 14 החותמים הם הרי לוחמי זכויות אדם מדהימים. הרי איימן עודה לא היה מנסח יותר טוב את המכתב. הם יוצאים נגד טקטיקות של השב"כ, אבל רק כשזה של ערבים; יהודים – סבבה, תעשו מה שאתם רוצים.
אז בן אוליאל הגיע לזירת הרצח בדומא וזרק את הבקבוק. הוא בא ואמר, כשהוא היה בחקירה של השב"כ, ובאמת התנהל משפט זוטא על אמצעי החקירה, והם נלקחו – זה קרה. אבל כשכבר יצאה ההודעה, הוא אמר לחוקרים פרטים מוכמנים שהחוקרים של השב"כ לא ידעו. בואו אני אתן לכם דוגמה, טלי גוטליב, שחתמת על המכתב.
את מעודדת יהודי שירצח ערבים? את לא מתביישת?
הבן אדם אמר שהייתה שם רשת. החוקרים של השב"כ לא ידעו. סליחה שהתייחסתי אלייך. אני אחכה שהיא תעצור, אדוני.
את תספרי לי על שב"ס? מה את מבינה בכלל בשב"ס?
אתה תיתן לי לסיים, ואת תהיי בשקט ותקשיבי.
– – שאת וחברי הכנסת חתמתם על ההקלה בתנאים של רוצח, ולימור סון הר מלך ביקשה לשחרר, כי השב"כ – איך אתם לא מתביישים? ואללה, אני מתביישת בשביל המצביעים שלכם.
אין לך כאן פרוטוקול. את לא בבית המשפט, תירגעי.
זה לא קשור אלייך – זה רק לדובר, לא להערות ביניים, תקראי כבר את החוק.
הבן אדם שחזר בפרטי-פרטים את מעשי הרצח. הוא מסר לחוקרים פרטים שהם לא ידעו. הוא אמר להם שבחלון יש רשת. החוקרים אמרו שאין שם רשת.
אם היא לא מפסיקה, אני עוצרת. זה לא מתאים.
אני לא אשמע אותך. תעצור לי את הזמן עד שהיא תסיים.
את בושה וחרפה לליכוד, וח"כים שלכם גם אומרים את זה עלייך.
או שהיא עוצרת או שאני לא ממשיכה.
אני אחזור לעוד חמש דקות. יש לי היום מלא זמן. כמה שאני רוצה.
אתם תישארו פה. עם ישראל. בושה וחרפה. תקראי את הספר. תשמעי את הפודקאסט.
תראי על איזה רוצח את מגינה. בושה וחרפה.
איך אתם לא מתביישים? מה קרה לליכוד? מה קרה? אובדן דרך.
אתה תקשיב עד הסוף. אין בעיה. אני אחכה.
למה אתה לא קורא אותה לסדר? זה נראה לך הגיוני? נעמה לזימי – על פחות הוצאת אותה.
נעמה לזימי לא הפסיקה להפריע – הוצאת אותה. ההיא לא מפסיקה לדבר.
אל תדבר, כי לא שמעת. אתה דיברת ולא הפרעתי לך מילה, ולא הסכמתי עם אף מילה שלך. עם מילה אחת שלך לא הסכמתי.
אז די, שיפסיקו להפריע לי, כי לי יש היום לפחות שעה לדבר.
אבל אני לא רוצה – אני רוצה לדבר. אלוהים, דיברת כאן – – –
תקרא את הספר גם. כן, תקרא, על הטרור היהודי. זה מה שיש.
אין בעיה, תקרא קודם אתה, ואם אין לך זמן, תשמע את הפודקאסט.
אהה, שמעת את זה, רם? לוחמי זכויות האדם.
אבוי לנו. אנחנו חושבים שכדי למנוע פיגוע – – –
כדי למנוע פיגוע, מה לעשות, היה גם פסק דין של בג"ץ, של הוועד נגד עינויים, יש אמצעים מיוחדים שמשתמשים – – –
אבל אני לא יכולה לדבר כשהוא כל הזמן מדבר.
אבל זה מעצבן אותי, כי אני לא הסכמתי. די.
אז תעלה ותדבר. תן לי לדבר. די כבר.
אתם תתמודדו. אני שמעתי את הדברים שלך, ואני לא מסכימה עם כלום, אבל הקשבתי לך, כי זה הכנסת.
כשבא אדם, חשוד ברצח, ואומר שבבית יש רשת, והחוקרים אומרים לו שאין רשת, והוא מתעקש, אז הם הולכים לצילום של החלון, ומגדילים ומגדילים ומגדילים, ואז רואים שהייתה שם רשת. רק הוא ידע. היא פשוט נשרפה, ואוליאל ידע והחוקרים לא. ובקבוק התבערה – הוא אמר שזה היה בקבוק זכוכית של מיץ ענבים בצבע ירוק, והוא זרק את זה על הסורגים, וחלק מהזכוכית נפל על הסורגים וחלק בחוץ. והחוקרים הולכים עוד פעם, ואז הם רואים שיש שברים של זכוכית בתוך הסורגים.
ומי שמענים אותו לא מתעכב על פרטים כאלה. כל המשפט הוא לא אמר שהוא לא אשם; כל המשפט הוא לא אמר שהוא חף מפשע. אני נכנסתי לכל כך הרבה בתי כלא – אתה יודע, מיקי, מה הדבר הראשון שאמר לי האסיר? ואללה, אני סתם יושב פה, אני חף מפשע. כמה אמרו לך את זה בחיים שלך במשטרה?
אין כלא, אין תא, אין אגף שלא נכנסתי אליהם ולא אמרו לי. אבל בן אוליאל – לא. הוא לא טען במשפט, הוא לא ערער. עכשיו תחליטו, אם אתם מוכנים לקבל אמצעים מיוחדים שמופעלים על ידי השב"כ כדי להוציא הודאה במקרה של פיגוע, תבינו שזה יחול גם על פיגוע של יהודים וגם על טרור של יהודים. וכל מי שמשתתף בקמפיין הזה, ובעיקר חברת הכנסת – בושה וחרפה – שאומרת שהוא חף מפשע – איזו חוצפה, איזו בורות. בן אדם הלך וזרק בקבוק תבערה ורצח שלושה אנשים, אז בגלל שהם ערבים לא צריך לחקור אותו? ובגלל שהם ערבים הוא לא צריך לשבת? איציק אברג'יל, על שלושה מאסרי עולם – גם אצלו בכלא הייתי – יושב באגף שמור. ראיתם פעם איך נראה הכלא של איציק אברג'יל? הוא יוצא לסיורים לבד, כי יש לו שלושה מאסרי עולם על רצח ועוד 15 שנה. במקרה גם פגשתי – – –
די, די. הוא בבידוד. הוא כל הזמן בבידוד. אלוהים, הייתי בתא שלו.
אין לי בעיה להתווכח, אבל אל תתעסקי בדברים שאת לא מבינה.
די עם ה"מתוקה שלי" וה"חמודה שלי", זה לא יעבוד לך.
בניגוד אלייך, אני הייתי בתא של איציק אברג'יל, והוא באגף השמור, והוא בבידוד – –
– – וגם בסיורים שלו בחצר הוא לבד. וכשבאתי, הוא התחיל לדבר איתי על דברים הזויים כי הוא לבד. ואם אנחנו מוכנים לקבל את זה, ח"כים מהליכוד – מה קרה לכם? בן אוליאל הוא היהודי הראשון והאחרון שהשתמשו אצלו באמצעים מיוחדים של השב"כ, וצריך לזכור את זה. אם אתה לוחם חופש על זכויות אדם – היה לי אחד כזה: משה ארבל. הוא בא אליי לוועדה עם גבי לסקי, השמאלנית, וישבו שניהם ונלחמו על זכויות אדם – אתה יודע של מה, מרגי? אתם מכירים אותו, של אסירים. כשהוא מגיע לבית משפט, שיתירו לו – אתם מכירים; אני עזרתי לו עם החוק הזה, שלו ושל גבי. אם אתה לוחם זכויות אדם, תילחם על זכויות אדם גם של יהודים, גם של ערבים. אבל אם אתה לא מאמין בזכויות אדם, ואם אתה חושב שיש דברים שאפשר – תהיה בשקט. אל תגבה את הטרוריסט הזה. אל תחתום על מכתב להקל בתנאים שלו. תלכו עם האמת שלכם עד הסוף. אנשים פה בטח התפלאו איך אני מדברת על זה, אבל זה מפריע לי כל כך, כי העובדה שיש טרור יהודי היא דבר שהופך אותנו ועושה לנו דיסוננס קוגניטיבי, כי אנחנו כל כך לא מסוגלים להכיל את זה, אז אתה יודע מה אנחנו עושים? אנחנו מהנדסים את התודעה. אנחנו אומרים: לא יכול להיות שזה קרה אצלנו. אבל זה קרה אצלנו, והוא ידע פרטים שהחוקרים לא ידעו, והוא מעולם לא לקח אחריות ולא הביע חרטה, ואפילו לא אמר שהוא חף מפשע.
1,368 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.