קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
האמת, כבוד היושב בראש, חברי כנסת נכבדים, אין מילים שיכולות לתאר לאן עוד אפשר לרדת נמוך. אין. אין. על מה אנחנו מדברים? לא מספיקה לנו הקטסטרופה הגדולה של חוק קמיניץ, היום מביאים עוד מדרגה, אבל למטה: לחנוק את האנשים, להרוג אותם בחיים על ידי זה שמנתקים להם מים וחשמל. מים וחשמל, אתם שומעים? שישמע כל העולם: מים, שזאת זכות בסיסית, שזה דבר ראשון לחיים.
האמת, אני, כמו כולם, מתפלאת שזה בא דווקא ממשרד שאמון עליו – הוא ממפלגה שאמורה להרגיש ולדעת מה זה קיפוח, מה זה מוחלשים. אתם עושים את זה, אתם הפנמתם את זה, אבל הפוך. אתם עושים את זה לאחרים, בעיקר לערבים. האם אתם יודעים שכדי לעשות תכנון ביישובים הערביים צריך פי שניים וחצי זמן מביישובים יהודיים? ולמה? כי הרשויות לא דואגות ולא אכפת להן וזאת החצר האחורית של המדינה. לא רק זה, הן מוכנות לדחוף עוד יותר ועוד יותר למטה. ואחר כך יבואו אנשים כושלים ויגידו: ערבי הורג ערבי. ערבי צריך קודם כול קורת גג, קודם כול בית, קודם כול מים לילדים שלו, וחשמל לזקנים, לחולים. אתם יושבים כאן וצוחקים כאילו שזה לא מעניין, לא מדבר. אני יודעת שהאוזניים אטומות והלב גם אטום, אבל די, מי שמצביע על הצעת החוק הזאת הוא כותב לעצמו במצח לא רק גזעני – אפילו יותר מזה, תולה אנשים בחיים. זאת המשמעות של החוק הזה ולא פחות מזה. אנשים שאין להם ברירה אלא לבנות בתים כי אין להם תכנון ביישובים שלהם, ואנחנו מדברים על רוב מוחץ של אנשים שבנו על חלקת אדמה שלהם, שרשומה על השם שלהם בטאבו. על מה אנחנו מדברים כאן?
259 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.