מכובדי סגן יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת שהואילו להגיע ביום הזה, אני רוצה לציין לשבח את חבר הכנסת הטרי שלנו ירון, שעם כניסתו לכנסת הוא הגיע לשדולה למען הלומי והלומות הקרב. זה מאוד ריגש אותי, ירון, שהגעת, שישבת שם, שהקשבת, הדברים שאמרת. אני מאחלת לך שתלך בדרך הזאת לטובת האנשים שזקוקים לעזרה שלנו ושחובתנו המוסרית לעזור להם. בהצלחה גדולה.
אני מתכבדת להקריא את הנאום ששלח לי חברי השר משה ארבל, שר הפנים, והדברים הם מטעמו. המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
סעיפי הצעת החוק המתפרסמת בזה נכללו בפרק י"ז בהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, אשר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת ביום ו' בניסן התשפ"ג, 28 במרץ 2023. לאחר אישורה של הצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה, נדונו הסעיפים האמורים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – כלומר, הם כבר נדונו, תבינו את הסיטואציה – אך בשל סד הזמנים, לא נכללו לבסוף בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024) שאושר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ביום ד' בסיוון התשפ"ג, 24 במאי 2023. לנוכח האמור, מתפרסמים סעיפים אלו בשנית בשינויים קלים במסגרת הצעת חוק נפרדת.
סעיף 1 – סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבנייה מאפשר כיום לרשות הרישוי לנתק מתשתית החשמל או המים יחידה של מסחר, שירותים, תעשייה או דיור, אם בנייתה נעשתה בסטייה מההיתר.
במסגרת תפקידה פועלת הרשות לאכיפה במקרקעין נגד עבירות לפי החוק שהן משמעותיות יותר בהיקפים ובייעודי הקרקע הרגישים יותר מאשר רשות הרישוי, על פי רוב. משום כך, מוצע להקנות את הסמכות גם לרשות לאכיפה במקרקעין במקרים של בנייה בלא היתר או בסטייה מהיתר – במקרקעין שהוגדרו בסעיף 243(א) לחוק כמקרקעין שאליהם התייחס המחוקק ברמת חומרה גבוהה יותר: מקרקעין המיועדים לתשתיות לאומיות; מקרקעין המצויים בסביבה חופית; מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית; מקרקעין שהם גן לאומי או שמורת טבע או מיועדים לכך; מקרקעין המיועדים בתוכנית לשטחים ציבוריים פתוחים. כל אלה הם בעדיפות גבוהה יותר.
סעיפים 2 ו-3 – הרשות לאכיפה במקרקעין מוציאה מדי שנה מאות צווים מינהליים. כך למשל בשנת 2021 הוציאה הרשות 1,838 צווים מינהליים, ובשנת 2022 הוציאה 2,026 צווים מינהליים. אחוז ביצוע הצווים בחמש השנים האחרונות עומד כעת על כ-70%. מוצע לתקן את סעיף 221(א) לחוק ולהאריך את תקופת האכלוס המאפשרת הריסת בנייה לא חוקית לתקופה של 45 ימים במקום 30 ימים, וכן לתקן את סעיף 222(ב) לחוק ולהאריך את תוקף הצווים לתקופה של 90 ימים במקום 60 ימים, כדי לאפשר את היערכות הרשות לאכיפה במקרקעין, ובעיקר משטרת ישראל, למתן סיוע לאכיפה ולביצוע הצווים. הארכת התקופה לביצוע הצווים תאפשר הוצאה לפועל של מספר גדול יותר של צווים מינהליים בסיוע המשטרה בלי להטיל עליה עומס בלתי סביר, ובכך תחסוך זמן שיפוטי מבתי המשפט בבקשות להארכת צווים.
סעיף 4 – על פי ההסדר הקבוע בסעיף 254ו לחוק, הוצאות עלויות הריסה שמוציאה הרשות לאכיפה במקרקעין בשל הריסות לפי צווים מינהליים ושיפוטיים נתבעות כיום בתביעה אזרחית נגד האחראי לבנייה. הסדר זה מייצר מצב שבו לשם גביית ההוצאות נדרשת המדינה לתבוע אזרחים באמצעות פרקליטות המדינה. התביעות עצמן דורשות זמן ומשאבים של המדינה לצורך ניהול ההליכים שעניינם החזר הוצאות כנגד חשבוניות שהוצאו בפועל.
התיקון המוצע בסעיף זה מבוסס על מנגנון שקיים בחקיקה אחרת, בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984, ומאפשר את חיובו של מי שאחראי לביצוע עבודה או שימוש אסורים לפי החוק בתשלום ההוצאות שהוציאה הרשות לאכיפה במקרקעין בביצוע הצו. על פי המוצע, אם הרשות האוכפת היא ועדה מקומית, רשות מקומית מוסמכת או רשות הטבע והגנים, תחול על גביית ההוצאה פקודת המיסים (גבייה).
עוד מוצע להסמיך את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות לגבות את החוב בשל הוצאות שהוציאה הרשות לאכיפה במקרקעין לביצוע הצו, ככל שלא שולמו על ידי החייב בביצוע הצו. נכון להיום הליך גביית ההוצאות כרוך כאמור בהגשת תביעת השבה נגד החייב בביצוע הצו. הליך זה אינו יעיל ואינו מוצדק בנסיבות העניין. על כן מוצע כי תהליך הגבייה יבוצע על ידי גורם מינהלי ומיומן לכך, האמון על גביית חובות המדינה. לאחר שייקבעו בתקנות סכומים מוגדרים של ההוצאות שישולמו בשל ביצוע הצו, יוכל המרכז לגביית קנסות לגבות את החובות בשל ההוצאות, אם אלה לא ישולמו על ידי החייב בביצוע הצו, במועד כפי שייקבע.
סעיף 5 – בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995, הוסמך המרכז לגביית קנסות לגבות בעבור הוועדות המקומיות קנס שהטיל בית המשפט או קנס מינהלי המשולם לוועדה המקומית כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה. כדי שלוועדות המקומיות תהיה אפשרות לגבות גם הוצאות שהוציאו בשל ביצוע הצו לפי סעיף 254ו לחוק בנוסחו המוצע בסעיף 4 להצעת החוק, מוצע לתקן את חוק המרכז לגביית קנסות כך שהוועדה המקומית תוכל לפנות ולבקש את הסמכת המרכז גם באשר לחוב זה. תיקון זה ייתן מענה מקיף לצורך של הוועדות המקומיות לגביית חובותיהן.
סעיף 6 – מוצע לקבוע את תחילת הסדרי גביית ההוצאות בביצוע הצו לפי סעיף 254ו לחוק כתיקונו המוצע, במועד כניסתו לתוקף של צו שיקבע שר הפנים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בעניין סכום ההוצאות לביצוע צווים, מכוח סמכותו לפי סעיף 254ו(ב) לחוק.
מדובר כאמור בהצעה שפוצלה מחוק ההסדרים שאישרה הממשלה בשל סיבות טכניות, ונועדה להיות מרכיב חשוב בפרק י"ז בחוק, בנושא שמירה על מקרקעי ישראל. אציע לחבריי להצביע בעד ההצעה. עד כאן דבריו של חברנו משה ארבל.
אני אוסיף, ברשותכם, שני משפטים קצרים משלי בהזדמנות זו שאני עומדת כאן על הבמה החשובה הזו. שמעתי בכלי תקשורת שונים קול זעקה גדולה על זה שחס ושלום הממשלה הולכת להשקיע כספים בחוסן האזרחי של התושבים היהודים ביהודה ושומרון. אני רוצה לומר, חברים, שבממשלה שלנו לא יהיו אזרחים סוג א' וסוג ב'. בממשלה שלנו אזרחים שחיים ביהודה ושומרון וחיים תחת גל טרור – ואת זה כולכם יכולים לשמוע כמעט בכל מהדורת חדשות שאתם פותחים – אזרחים כאלה יקבלו חיזוק לחוסן שלהם כמו שמקבלים האזרחים בעוטף עזה, כמו שמקבלים האזרחים באשקלון, כמו שיקבלו בקרוב מאוד האזרחים בגליל. אנחנו מחזקים את כולם, כי החוסן האזרחי שלנו הוא חלק מיכולת העמידה שלנו מול גלי הטרור ומול האויבים שלנו שמנסים לפגוע בנו, ואצלנו לא יהיו חברים אזרחים סוג ב'. תודה.
936 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.