קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הסרטון שראינו אתמול, של שוטרים בירושלים המזרחית שפורצים לבית בירושלים בשעה 03:00 כדי לבדוק את תעודת הזהות של אייהם בן ה-14 ולבדוק אם הוא במעצר בית, והשוטר אומר: אלה ההוראות שקיבלתי. לעיתים לא צריך לרצוח ולהרוג אנשים. מעשים כאלה הם זוועה יום-יומית, הטרדה יום-יומית, התנכלות יום-יומית בכל מקום, במיוחד באל-קודס. (אומר בערבית: בעיקר באל-קודס, בעיקר בירושלים. תלמיד בן 14, אייהם אלבאסטי, וגם משפחת סוב לבן, שגורשו על ידי המתנחלים והמדינה, מדינת הכיבוש.) אלה תופעות שמקוממות ומסלימות את המתח והרצון להתנגד, לזעוק ולהפגין על העושק גם בגירוש משפחת סוב לבן וגם בפגיעה בילדים פלסטינים באשר הם, בכל מקום.
אחת התמונות המזוויעות ביותר – הן לא קשות כמו לרצוח ילד – היא הבטון שהכיבוש יצק לתוך מעיין מים באזור מוחאיים פווארה. בחודש הכי חם שיש בשנה בשנים האחרונות, לאטום מעיין מים על ידי בטון – איזה מעשה קלגסות, גבהות לב, אכזריות, נבזות. אנשים משתמשים במעיין הזה, בבאר מים הזאת, כדי להשקות את גידולי הירקות שלהם. מייבשים את הירוק הפלסטיני באמצעות מעשה טיפוסי לכיבוש ואכזרי, ולכן הפשעים האלה חייבים להגיע לאיפה שצריכים להגיע – לבית המשפט הבין-לאומי בהאג.
181 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.