כבוד יושב-ראש הישיבה, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום זה יום השנה להנצחת זכרו של נלסון מנדלה, וחשוב לי לומר לכם כמה דברים. אחד מהם, כבוד שר המשפטים יריב לוין – –
– – שהנהגת הלבנים בדרום אפריקה לא הייתה מצדיקה את האפרטהייד ואת הרוע בגלל עליונות, אלא הייתה עוברת ממדינה למדינה ואומרת להם: אנחנו מסכנים. אנחנו לא יכולים להיות מיעוט במרחב פתוח. זה יסכן את הביטחון שלנו. זה יסכן את הביטחון שלנו. לא תורת גזע, לא לא לא. אנחנו קורבנות. האפרטהייד זה חובה בשביל לשמר את שני העמים. אנחנו לא יכולים להחזיק מעמד אם הכול יהיה פתוח.
אתם יודעים מתי נוסד האפרטהייד בדרום אפריקה? אתה יודע את השנה, כבוד היושב-ראש? 1948. אתה יודע מה בותה, נשיא דרום אפריקה, נציג המפלגה הלאומית, היה אומר באירופה? שדרום אפריקה היא המדינה הדמוקרטית היחידה באפריקה. אני שומע את המונח הזה פה, בכנסת. אתם יודעים שהתפיסה הייתה שוויון אבל בנפרד. אין בה שום דבר רע. לקחו את זה מהתפיסה בארצות הברית מול השחורים – להתפתח בנפרד; שם זה היה להתפתח בנפרד. אנחנו לא רעים, אנחנו לא נגדם, אבל רק כך אפשר להתפתח.
אבל בעצם בכל מקום הייתה אפליה קשה, ואם תרצו את זה – שאלוהים הוריש להם את דרום אפריקה. תחושת דז'ה וו; אני שמעתי את המונחים הללו הרבה פעמים באולם הזה. והם נאבקו נגד הבריטים במלחמת הבורים הראשונה והשנייה, עד שבדם ויזע קיבלו את המולדת שלהם.
אבל בסוף כולם יודעים מי המדינה היחידה שנשארה בקשר דיפלומטי עם דרום אפריקה של האפרטהייד – ישראל. מי שרוצה באמת להנציח את זכרו של נלסון מנדלה צריך להתנגד לכיבוש ולחתור לשלום ושוויון. זוהי דרכו של מנדלה.
259 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.