הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על בסיסי צה"ל, שטחי אש, תחנות משטרה ומתקנים ביטחוניים), התשפ"ג–2023

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק של חברי הכנסת קרויזר וכהן בהחלט עוסקת בתופעה קשה, חמורה, רחבת היקף, של גנבת אמל"ח מבסיסי צה"ל והיעדר יכולת מספקת להתמודד עם התופעה הזו. צריך להבין שאמל"ח שנגנב מוצא את דרכו למשפחות פשע, לפעמים לארגוני טרור, ובסופו של דבר נשק נגנב לא כדי שמישהו יתלה אותו בסלון לראווה אלא כדי לעשות בו אחר כך שימוש. הדבר הזה כמובן בסופו של עניין גובה קורבנות, וגם מייצר מציאות של הצטברות של נשק בידי גורמים שאינם מורשים להחזיק בו, עם כל המשמעויות של העניין הזה.

הצעות החוק האלה הן הצעות גורפות, רחבות, צריך לומר גם מורכבות, כי בסוף אנחנו רוצים ליצור מצב שלא נגיע לאיזו מציאות אחרת, גם לא של מערב פרוע וגם שלא נחשוף את החיילים שלנו ששומרים למצב שבנסיבות כאלה או אחרות הם ימצאו את עצמם אחר כך מעורבים בכל מיני הליכים, גם בארץ, ובמקרים מסוימים זה יכול אפילו להגיע גם להליכים בחו"ל, כתוצאה מהתנהלות שתיתפס כבעייתית.

לכן הממשלה החליטה לתמוך בהצעות החוק בקריאה הטרומית בכפוף לתנאים הבאים: א. הצעות החוק יוחלו גם על שירות בתי הסוהר. מטבע הדברים גם שם מוחזקים נשקים, וההיגיון הוא אותו היגיון; ב. לאחר הקריאה הטרומית יתקיים דיון בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים ובו תהיה התייחסות גם להשלכות החוק על הדין הבין-לאומי – ומפאת השעה אני לא רוצה לפרט כאן, אבל נדמה לי שכולם מבינים שבעניין הזה צריך לפעול באמת בזהירות ובצורה נכונה. בהמשך הליכי החקיקה יתקדמו בהסכמת משרדי המשפטים, הביטחון הלאומי והביטחון, ומפאת מורכבות העניין, הצעת החוק תוחזר לוועדת השרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה. בכפוף לתנאים האלה, שאני מבין שהם מוסכמים, אני – – –

כן.

לא לא. ההערה של חבר הכנסת אזולאי היא יותר מנכונה, כי אני אפתיע אותך, חבר הכנסת אזולאי, ואגיד לך שאני נאבק בתופעה הזאת כל הזמן, כי כל משרד וכל שר – תראו, מצד אחד, אני אגיד לכם את האמת, אני עושה מאמץ מאוד גדול לקדם חקיקה פרטית של חברי הכנסת. אני חושב שבסוף זה חשוב מהרבה סיבות, אבל אני אומר אפילו את האמת, גם מהסיבה האישית – אנשים עובדים פה קשה, וראוי שהם גם יוכלו לקדם ולהביא לידי ביטוי דברים שהם מובילים.

מטבע – אני חושב שמי שיבדוק יראה שוועדת שרים לחקיקה, אני חושב, מעולם לא נהגה בגישה כזאת כפי שאני נהגתי, של ניסיון לקדם חקיקה פרטית בהיקף כזה משמעותי, אבל הדבר הזה מעורר הרבה קושי, ויש לי כל הזמן התמודדות לא פשוטה עם שרים ועם גורמי מקצוע במשרדים השונים שחוששים מהעניין הזה. יש מקרים – וההצעה הזו היא דוגמה טובה – שבלי התנאי הזה, לא הייתה לי פשוט שום יכולת להצליח – –

לא לא, אני אסביר, חבר הכנסת אזולאי. – – לא היה לי שום סיכוי להביא את כולם להסכמה על הדבר הזה. אבל אני בהחלט יכול לומר שהדבר הזה מתבקש כמעט אוטומטית בכל חוק, וברוב המוחלט זה לא קורה. אם תבדוק את זה תראה שמספר החוקים שהבאנו היום שעברו הוא לא מבוטל; התנאי הזה היה קיים – אני לא יודע, אולי בשניים או שלושה, אם אני זוכר נכון. אבל ההערה שלך היא בהחלט נכונה. ככלל, אני לא רוצה שהוועדה תדון פעם אחר פעם באותם חוקים – זה גם לא יעיל, זה גם מאריך את הדיונים וזה גם עומס שהוועדה עצמה לא יכולה לעבוד בו. יש מצבים שאני בוחר באופציה הזאת או כי באמת היא הכרחית או משום שזו הדרך היחידה לעזור לקדם הצעות שהן חשובות ויש מקום לעשות מאמץ לקדם אותן, וכך היה במקרה הזה. תודה רבה.