ציון יום ז'בוטינסקי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחת ז'בוטינסקי, ברוכים תהיו בבית הזה. "שטות היא" – "שטות היא", כתב ז'בוטינסקי – "לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. תמצית החירות היא השאיפה לכך שאיש לא ייאלץ להיכנע למה שמצפונו מתנגד לו, אפילו נתמכת קביעה זו על ידי הרוב". לא הטייסים אמרו את זה, לא "אחים לנשק", לא "המילואימניקים", לא הנשים של מצעד השפחות, לא הנואמים במצעד הגאווה – ז'בוטינסקי אמר את זה, אבי התנועה הלאומית-ליברלית, האב המייסד ההיסטורי של תנועת החירות, שעליה מבוסס הליכוד.

הוא כתב גם את זה: "דעה מוטעית היא זו האומרת שממשלה הנשענת על רוב פירושה ממשלה דמוקרטית – – – דמוקרטיה פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דמוקרטיה". הוא כתב את זה, ובגלל זה הם קראו לתנועה שהם הקימו "חירות", כי הם האמינו בחירותו של האדם. זה היה הבסיס, זו הייתה המשמעות היסודית של להיות לאומי-ליברלי – להאמין בחופש ולהאמין שלמדינה אסור לדרוס את הפרט.

לא נשאר מזה כלום. הטכניקה המקורית של פייק ניוז הייתה לקחת איזה גרעין של אמת, איזה שבב של המציאות, ועליו לבנות את השקרים. היום אפילו את זה הממשלה לא עושה. מה שאתם עושים היום בבניין הזה, עכשיו, הוא עיוות גמור של כל מה שז'בוטינסקי האמין בו אי פעם. אבל זה לא באמת מעניין אתכם. העיקר שהתמונה שלו תלויה על הקיר, והעיקר שלבניין קוראים מצודת זאב. עשיתם את זה לז'בוטינסקי, עשיתם את זה לבגין; ראש הממשלה עשה את זה פה, מעל הפודיום – אני מודה שזה היה משונה במיוחד לג'ון לוק ולמונטסקיה, שאמרו דברים אחרים לגמרי ממה שהוא טען שהם אמרו על החירות ועל הפרדת הרשויות. ועכשיו אתם עושים את זה גם לכבוד השופט העליון נועם סולברג. אין דבר כזה "מתווה סולברג". מעולם לא היה, כפי שהוא הבהיר הערב בהודעה מיוחדת. כל מה שאתם מסתמכים עליו זה מאמר מרתק, ראוי לדיון, שהשופט סולברג פרסם – –

– – בעיתון השילוח. זה מאמר ארוך, אבל אתם יודעים מה אין בו – אין בו שום הצעה לשנות את החוק. במקום שקרים והמצאות, אני מציע לכולם פשוט ללכת לטקסט. "עיון בדברים המצוטטים", כותב השופט סולברג, "של לנדוי, של גרוניס ושלי – מגלה כי גם אנו, 'השמרנים', חוששים מפני סתימת הגולל על עילת הסבירות המהותית". מה שהקואליציה מובילה עכשיו, שזה ביטול גם של עילת הסבירות וגם של הבסיס הדמוקרטי של מדינת ישראל, לא קשור בשום דרך שהיא למאמר של סולברג. סולברג צריך לתבוע את רוטמן ולוין על הוצאת לשון הרע.

בצד ז'בוטינסקי וסולברג, גם לי יש את הכבוד המפוקפק להיות חלק מהקטגוריה הזאת של אנשים שהממשלה מעוותת דברים שאמרו.

אני שמח שהח"כ הוציא את עצמו מהמליאה. זה פתרון לא רע.

השר לוין, שיושב פה, וגם חבר הכנסת רוטמן, לא מפסיקים לצטט נאום שנשאתי ב-2016, דווקא בפני פורום קהלת. אתה עשית את זה, השר, לא מזמן פה, מעל הפודיום. אני הלכתי, אגב, אז לשם, לפורום קהלת, מפני שאז עוד חשבנו שפורום קהלת הוא ניסיון מעניין להביא לשולחן דעות ומחשבות אחרות. זה היה לפני שהפורום חשף את פרצופו האמיתי כחלק מהשופרות.

אז רוטמן ולוין לא באמת ראו את כל הנאום שנשאתי שם, רק חתכו בשבילם כמה משפטים שבהם דיברתי נגד שימוש יתר במבחן האדם הסביר. מה שהם החמיצו זה את העובדה שעיקר הנאום אמר כמובן בדיוק את ההפך. עיקר הנאום אמר, השר לוין, שלשמחתי, כבר עשר שנים – שבינתיים הפכו ל-17 שנה – בית המשפט העליון נזהר מן האקטיביזם. בית המשפט העליון עושה הכול כדי להימנע משימוש יתר במבחן האדם הסביר. שלושת הנשיאים האחרונים – גרוניס, נאור וחיות – הם לא אקטיביסטים; הם שופטים מידתיים וזהירים, שניסו להימנע ככל האפשר מהתערבות בהחלטות הממשלה. הסיבה העיקרית לכך שבית המשפט לא מצליח להימנע לחלוטין מהתערבות בהחלטות הממשלה היא הממשלה, כי ממשלות נתניהו עלו על טריק: בכל פעם שהן צריכות לעשות החלטה לא פופולרית, בכל פעם שהמציאות מתנגשת עם רצונו של הבייס, הפתרון שלהם הוא לזרוק את הבעיה על מדרגות בית המשפט. הם לא מצליחים לפנות את ח'אן אל-אחמר בגלל האיחוד האירופי – יזרקו את זה לבית המשפט; לא רוצים לגרש משפחות מחבלים בגלל האמריקאים – בית המשפט; לא יודעים איך להוציא ממדינת ישראל מהגרים – רצים לבית המשפט; לא מעוניינים לגייס חרדים – לזרוק את זה על בית המשפט, ונגיד גם לחרדים וגם לחילונים שהכול בגלל בית המשפט. זה קל, זה פשוט. כל מה שצריך זה לוודא שההחלטות שלהם מנוגדות לייעוץ המשפטי שהם קיבלו, ומייד תהיה עתירה, והם יפסידו, כמו שהם תכננו – –

– – ואז הם יוכלו לעשות את הדבר שהם הכי אוהבים – להתבכיין ולהגיד שבית המשפט העליון אשם. יבואו לבייס, יגידו לו: אם זה היה תלוי בנו, כבר לא היה מהגר אחד בדרום תל אביב; כבר לא היה בדואי אחד בח'אן אל-אחמר. זו לא אשמתנו שאנחנו לא עושים שום דבר – בית המשפט אשם.

זה מאוד נוח, יש רק בעיה אחת: היום יש לנו למה להשוות. לפני חצי שנה הייתה פה ממשלה אחרת. עמדתי בראשה. היא עבדה. לא הייתה לה בעיית משילות, כי היא באה לעבוד. לא הייתה לה בעיה עם הייעוץ המשפטי, כי היא פעלה במסגרת החוק. ואני אומר לכם, אין פה שום בעיית משילות, יש פה רק ממשלה שלא רוצה לעבוד. מדינת ישראל נחטפה בידי מיעוט קיצוני. הממשלה הזאת מפרקת את יסודות עולמנו כדי להתמודד עם בעיה שלא קיימת. הם הופכים את ישראל למדינה לא דמוקרטית, מפרקים את הצבא, מרסקים את הכלכלה, הורסים עד היסוד את היחסים עם ארצות הברית, והכול בגלל בעיה שיכולנו לתקן יחד בלי לקרוע אחד את השני לגזרים.

אין בעולם מערכת שאי-אפשר לתקן ולשפר. זה כולל גם את המערכת המשפטית. אנחנו יכולים לתקן ולשפר אותה יחד, קואליציה ואופוזיציה. לא מאוחר מדי לעצור את זה. אני חוזר פה על הקריאה: במקום הכאוס והטירוף, עצרו את החקיקה, נחזור לבית הנשיא, נדבר, נתקן, נגיע להסכמות רחבות. זה אפשרי. אנחנו עוד יכולים להביא בשורה לעם ישראל. הרוב הישראלי לא רוצה לראות אותנו מתרסקים, לא רוצה לראות אותנו מוותרים על חיים משותפים ועל הטוב המשותף. תקשיבו לז'בוטינסקי, אל תוותרו על הדמוקרטיה. עצרו את החקיקה המטורפת הזאת. תודה רבה.