קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, מי ששכח פה עט, מוזמן לבוא לקחת אותו.
הזמנתי לקחת אותו, מי ששכח פה עט. דווקא 0.5, אחלה עט.
לא רק שרים – טוב, לא משנה, לא נרחיב את זה.
לפני שאני אדבר על הצעת החוק, אני רוצה להתייחס למופע של השר שאנחנו לא יודעים כל כך למה הוא שר, אבל כנראה מדע וטכנולוגיה, אופיר אקוניס. אני מרגיש שהממשלה הזו קצת מעודדת אבטלה, כי יש המון המון שרים עם המון המון תפקידים שהם לא באמת תפקידים. נכון? יש תפקידים מומצאים כאלה, אז עכשיו חלק מהשרים פורקים את סך הרגשות או הרצון שלהם לקבל במה או שנשמע אותם בראיונות בטלוויזיה.
יש שר – עמיחי אליהו. באמת תסלחו לי, אני לא יודע שר של מה הוא.
שמעת – אני לא אגיד טלי, כי אז טלי תתחרפן ולא תיתן לי לדבר. אבל היום הוא החליט – – –
אז היום השר לענייני מורשת, בטעות, בגלל שהוא היה כל כך להוט שנשמע אותו ואת העשייה המרובה שלו, הוא הכריז בעברית מלאה בלי להתבלבל שממשיכים בשינוי המשטרי במדינת ישראל. כשאנחנו באים ואומרים את זה, אז אומרים: לא, אתם סתם, אנחנו מצמצמים. יש כל מיני נוסחים מגניבים ונחמדים לכל מיני שינויים שהם עושים.
הם מרככים. אנחנו פתחנו בכלל מחלקת פארמיקה בניו-פארם או משהו – יש מרככים, יש צמצומים, אז זה מעולה. אז זה היה שר אחד, והשר השני הוא אקוניס. אז ניסיתי להבין מה השר אקוניס עשה בשבעת החודשים האחרונים או בחצי השנה האחרונה כשהוא בממשלה. אז השר אקוניס, יש לו עשייה מאוד מיוחדת ושיא שהוא שבר בממשלה – שאגב, היא הממשלה המעופפת. אתם זוכרים שאמרו את זה על ממשלת השינוי? טסים כל הזמן. אז הם שברו את השיא והכפילו אותו פי שניים, אבל הגדיל לעשות אקוניס, והוא השר המצטיין בטיסות לחו"ל. עכשיו, הוא לא רק השר המצטיין בטיסות לחו"ל, כי תפקידו באמת מצריך המון המון שהייה במדינות זרות. 30% מהזמן שלו הוא לא שהה בארץ בכלל, 180 ימים, פחות או יותר. 30% הוא בכלל לא בארץ. הוא גם השר, שאנחנו, הציבור משלם המיסים – שעולה היקר ביותר למדינת ישראל, כולל שר הביטחון, למשל, שיושב פה.
אז באמת, אקוניס, אני ממש שמח שיוצא לך לבלות בחו"ל, ואתה תורם תרומה מאוד משמעותית למדע והטכנולוגיה, ועל הקשר הבילטרלי, כמו שצוטטת בכתבה, עם כל עולם הטכנולוגיה והמדע.
ביקור בארצות הברית, סתם כדי שתקבלו פרופורציה, עלה לנו כמעט 400,000 שקלים לכמה ימים – של שר המדע והטכנולוגיה, של השר לבד.
יש לו ביקורים – אני הייתי אומר שר החוץ, אבל לא בא לי בכלל להקריא את זה, כי זה פשוט מיותר. הוא יותר שר החוץ. עכשיו, שר החוץ – יש לו את התירוץ. אבל בסדר, אני מבין את הכעס והזעם שלו. אני חושב שכשהוא מגיע למליאה והוא אומר: אין לי על מה לדבר, אין לי הרבה עשייה, אז אני מוציא את זה עליכם. אז תודה רבה, אקוניס, על עשייה מרובה בכלום ושום דבר, שזה משהו שמאפיין את הממשלה הזו.
עכשיו אני אדבר איתכם על הצעת החוק, ותופתעו לשמוע – הממשלה תתנגד. ותכף יעלה – מי השר המשיב או סגן השר המשיב? נניח שיעלה השר ויגיד כמה אנחנו לא מבינים.
אוקיי, זה בכלל – טוב, לא משנה.
הם מעוניינים לחזק את מעמד הכנסת, הלג הבא שלהם יהיה שטלי גוטליב תהיה המשיבה לכל החוקים שלנו. זה הלג הבא.
הם אומרים: איך אנחנו נחזק את מעמד הכנסת במדינת ישראל? ניתן לה את היכולת לענות גם בשם הממשלה.
אנחנו יודעים שאת יושבת גם כשאנחנו מציגים. אנחנו יודעים שאת יושבת גם בזמן שאנחנו מדברים.
עיוורים מקבלים הנחה באגרה, כן, באגרת טלוויזיה הם מקבלים הנחה. אבל תודה רבה, טלי, שאת זורקת אותי ישר להצעת החוק, כי אני בטוח שתסכימי איתי – או היושב-ראש, תאר לך שאני הייתי משית עליך או מדינת ישראל משיתה עליך – משה מירון, תגיד, זו העבודה שלך? לבוא לפה? בוקר טוב, טוב שהצטרפת לכנסת ישראל. האמת, במקום משה מירון, מהיום אני אקרא לך משה חולצה אפורה, כי אתה פשוט לא מחליף חולצה. אבל טוב שאתה פה, כנסת ישראל יכולה לפתוח את היום שלה.
אדוני היושב-ראש, תאר לך שהייתי משית עליך – אני אחכה שתסיים עם מזכיר הכנסת. תאר לך שהייתי משית עליך אגרה, האגרה הייתה אגרת השבת, שאתה, בתור מישהו שאוהב לנסוע לים ביום שבת, היית מחויב לשלם עליה.
לפתח של המליאה? לא, לא הזמנתי אותם לפתח של המליאה, אבל אני אתייחס לזה אחר כך.
לא נהוג, אז אני אפנה למישהו אחר.
נניח שיש ציבור שומר שבת במדינת ישראל, והיינו מחליטים להשית עליו מס מיוחד, מס, אגרה "בואו ניסע לים ביום שבת". אז היה בא האדם הסביר – אני לא יודע אם זה עדיין לגיטימי להשתמש במושג הזה, "האדם הסביר" – והיה אומר: תשמע, אני לא נוסע בשבת. מי שנוסע בשבת – שישמח, שייסע לים, שייהנה. יש אגרה, החליטה המדינה שהיא רוצה להשית אגרה על ציבור שנוסע לים בשבת, וזה היה לגיטימי, אבל יבוא בן אדם שלא צורך את השירות ויגיד: תשמע, תודה רבה, אני לא צורך את השירות, כמובן שיש לי פטור מהאגרה הזו. נכון? נשמע סביר.
הבעיה, שבחוק הזה שאני מציע – זה משהו שבהתחלה, כשאמרו לי אותו, ואמרו לי אותו לפני הרבה שנים, החוק הזה נע החל מ-2002 – מנסים לשנות את הצורה שבה גובים אגרה מציבור שלא יכול לשמוע, עם לקויות שמיעה, וגובים ממנו אגרה על רדיו. נכון, באגרת הרכב כולנו משלמים – אני לא יודע אם אתם יודעים – אנחנו משלמים אגרה גם על רדיו. כשמישהו אמר לי שזה עדיין קיים, אמרתי לו: לא יכול להיות, מה זה, יש גבול. ואז אני רואה שההצעה הזו עוברת מ-2002, והגישו את זה – כבר לימור לבנת הגישה, וכל פעם יש איזה סשן חדש ויש תירוץ חדש, וכל פעם זרקו את זה על משרד התחבורה או לא משנה על מי, ואין מה לעשות, פשוט לא עובר. לוקחים ציבור שלא שומע, ואומרים לו: אתה שומע רדיו באוטו, נכון? אז תשלם על הרדיו.
אני מנסה להבין – כאילו היגיון, אני לא יודע – אם מישהו יכול לבוא ולהסביר לי. יעלה עכשיו שר הביטחון וינסה להסביר לי את עמדת הממשלה הבאמת-קוהרנטית שתעשה לי, אני לא יודע, סדר במחשבות ויסבירו לי את הרציונל שעומד מאחורי ההתעקשות הזו, להשאיר ולהשית אגרה על ציבור שלא יכול לשמוע רדיו – לא יכול, אין מה לעשות, לא יכול לשמוע רדיו. מה הם צריכים לשלם על זה? מה הבעיה? אני לא מצליח להבין את זה, אבל אני אשמח לשמוע, ובאמת תודה רבה על ההזדמנות לשמוע את התנגדות הממשלה, ואפשר לעלות להשיב.
כאלה שעוד יכולים. אולי ממני יגבו אגרה על זה שאני יכול לשמוע את זה.
אני לא זוכר את כולם. מטי ואתה. אז אני מזכיר את השותפים שלי להצעת החוק – גם עופר כסיף, גם חברת הכנסת מטי הרכבי.
האמת שהתשובה, אדוני שר הביטחון, לא נעים לי להגיד, היא קצת מביכה. בסך הכול התבקשת להשיב על הצעת חוק למה בן אדם שיש לו לקות שמיעה ולא יכול לשמוע רדיו, צריך לשלם אגרת רדיו. קיבלנו פה הסבר – תשמע, נראה שאתה מכיר, ומההיכרות שלנו איתך אתה מבין הרבה יותר בחלק האחרון שדיברת מאשר ההסבר שלך להצעת החוק. אני גם לא מבין למה סגן שר התחבורה היה צריך לענות את זה כשהנושא מצוי לפתחו של שר התקשורת בכלל, והוא נוכח פה במליאה, הוא היה יכול לענות על זה. אגרת השידור קשורה בכלל לשר התקשורת ולא לשר התחבורה, למשרד התחבורה. גם פסיקה שהייתה בנושא דיברה על זה, ושר התקשורת נמנע מלעסוק בזה. אבל אולי עכשיו, כשאתה מכיר ושומע את הצעת החוק, למרות שעיסוקיך הם לא רבים בעולם התקשורת, אתה תוכל פשוט לתקן את העוול הזה.
אבל האמת שפשוט לשמוע את התשובה ואת ההסבר להצעת החוק הזו זה מביך ברמת – מי שיושב בבית – יושבים כ-44,000 אזרחים בעלי לקות שמיעה שמשלמים על משהו שהם לא יכולים לשמוע. תקשיבו את האבסורד הזה. עכשיו, לא תגידו שזה איזה סכומי – דיברתם על נושא התקציב – לא סכומים כאלה גדולים, זה בסך הכול 180 שקל לשנה, פחות או יותר. אבל בסדר, זו כבר החלטה שלכם. אתם באמת ממשלה שמתרכזת בלעשות כל כך הרבה טוב, אז אתם יודעים, כשיש משהו אחד שהוא שולי, אז אפשר לוותר על זה, כי מרבית העשייה היום-יומית שלכם מתרכזת בעשיית טוב לתושבי ותושבות מדינת ישראל ועשייה ברוכה בכלל לעתידה של מדינת ישראל.
הייתי שמח לשמוע אם שר הביטחון, שצריך להודות לאלפי ועשרות אלפי האזרחים שיצאו בשבילך לרחוב – את זה אומנם שכחת, אבל בסדר. אתה מגנה את הפגיעה בצה"ל – היית מגנה גם את הפגיעה במפגינים והמפגינות, או לדבר קצת על שלמות הארץ ושלמות העם, אבל זה כנראה פחות מעניין אותך וכנראה פחות מעניין אתכם, אבל זה לא משהו שאנחנו לא רגילים.
אז בשם 44,000 אזרחים ואזרחיות בעלי לקות שמיעה, אני רוצה להודות לכם על הטוב שכמו בכל יום רביעי אתם מביאים למדינת ישראל. תודה רבה לקואליציית הימין מלא מלא.
1,412 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.