קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני אשתדל להיות קצר, פחות משלוש דקות. שני דברים: א. אני שמח שהאירוע נגמר, כי אני חושב ששגית עשתה את תפקידה והיושב-ראש עשה נכון שהתנצל בפניה. כל אחד עשה את תפקידו, וצריך להרגיע את הרוחות. אני רוצה לומר למי שהזכיר שאמרתי אהבת חינם, אף שלא אמרתי את זה, אני בעד להגיד את זה. זה הנושא האחד.
הנושא השני הוא שירות בצה"ל. כשאני קם בבוקר ושומע – יש איזה שדרן באיזה רשת שמקבל כסף ממדינת ישראל שכל הזמן אומר שלפינדרוס אין זכות לדבר, הוא לא יכול לדבר על קצינים – אותו אחד קם כל בוקר ומקלל את ביבי, שהיה בסיירת מטכ"ל, אף שיושב-ראש האופוזיציה לדעתי שירת פחות מילואים ממני. אבל הוא, מותר לו לדבר. לגנץ מותר להגיד שביבי נתניהו מסוכן יותר מחיזבאללה אף שהוא שירת בצה"ל, אבל מי שבא ואומר – ועוד אתם מדברים על מגילת העצמאות, ששם לא הוזכרה מדינה דמוקרטית, מוזכרת מדינה יהודית.
מי שמדבר על יהדות כמרכז החיים שלנו פה וכיסוד, והקושאן שלנו להיות פה, הוא זה שמסית ומקלל. זה בא מאהבת ישראל, כי אני אוהב אותו, אני אוהב את אותם אלה, ובשביל שלהם לא יהיה רע – – –
אני והיהדות שהייתה פה לפנייך ותהיה פה אחרייך אומרת שיהיה לנו טוב בארץ הזאת אם נקיים את היהדות. אותם אלה שחושבים שאפשר להיות פה בארץ ולקבל על סמך התנ"ך והקושאן האלוקי והחוזה הזה הוא חד-צדדי – הם מפסידים. כשאתה רואה מישהו שהולך להפסיד את החוזה שלו, ואתה אוהב אותו, אתה מזהיר אותו: אדוני, חבל. אומרים את זה מאהבת ישראל ולא משנאת ישראל. זה אהבת חינם, כי אני אוהב אותם, ולא כי אני שונא אותם. תודה רבה.
258 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.