הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – פיקוח פרלמנטרי על סגירת סניפים וצמצום שירותי בנק), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

למה אני לא יכול?

ואז מה? מה, אני שר? שר לא יכול להצביע נגד. אגב, גם אם אחר כך – יכול להיות שאני אשוכנע, אולי מישהו יעלה לשכנע אותי, אבל התקנון אומר שאני יכול לעלות. אני אגיד לך גם למה אני מתנגד. אני מטפל בנושא של הבנקים הרבה זמן. אנחנו התרענו על זה כמה וכמה פעמים, והבנקים בעצמם באים ואומרים: לא, אנחנו לא עם יד קלה על ההדק, אנחנו עושים, ועד שסוגרים סניף. עלה אחמד טיבי – – –

כן. הם בפול גז אבל לא בניוטרל. פול גז ולא בניוטרל. עכשיו, סניפי דואר, שזה גם בנק הדואר – הרי מי נמצא בבנק הדואר? אותם האנשים שיש להם את המשכורת נכנסים, הכי מסכנים, שמפחדים להיכנס לשקל מינוס. הקצבה שלהם נכנסת לשם. וכשאני אומר שצריך להביא חוק ורק אחר כך מתעוררים, אז בנק ישראל מתעורר: מה, לתת עכשיו חוק, זה עושה לי בלגן במשק. אבל רק ככה מתעוררים. דיברנו על זה בוועדת הכלכלה, גם בתקופת הקורונה וגם אחרי זה, וגם בוועדת כספים. עשינו את הכול, ביקשנו, והתחייבו שזה לא יהיה כך. אמרו: אנחנו נבוא גם לדווח. גם היו פעמים שהם הבטיחו את זה. אבל זה לא קורה.

ולכן אני אומר, למה אנחנו צריכים להגיע למצב שצריך חקיקה? תתעוררו לפני זה. אני מתנגד לעצם החקיקה, שצריך לעשות את זה, אבל אם לא, וצריך, אז מה נעשה? על המהות של להביא חוק לדבר כזה – זאת באמת התנגדות, כי אני חושב שצריך לעשות את זה ממילא.

ואני רוצה גם להתייחס, גם כיו"ר ועדת האתיקה, למה שקורה פה.

כן, שרן, פרוש פה. שרן, אני תופס ראש גם בזה – אני תופס מהכול, הכול בסדר, גם על המשחק, גם על – – –

אני יודע. כיו"ר ועדת האתיקה אני חייב גם להתייחס למה שקורה פה, לצערי, לאחרונה במליאה. אנחנו נמצאים בערב י"ז בתמוז. בית המקדש חרב על שנאת חינם. לצערי, בבית הזה כולנו אשמים בדבר הזה, שנאת חינם. אני לא מתייחס למקרה האחרון שקרה או למקרה לפני זה שקרה. הצורה שלנו, כחברי כנסת – עם ישראל מסתכל עלינו, תלמידי ישראל מסתכלים עלינו, אנחנו הדוגמה שלהם, אנחנו המראה שלהם. אנחנו צריכים לפעמים לשים ברקס, לחשוב לעצמנו רגע לפני שאנחנו מוציאים משהו.

ואני אומר לכם, גם חבריי מהרשימה: לפעמים כשיש משהו להגיד, גם אם יש ביקורת – אני לא נכנס לגופם של דברים – יש רגעים שצריך לשתוק, ואסור לנו לדבר. אנחנו כחברי כנסת, לפעמים, גם אם זה בוער בנו, יש לנו דרך להגיב. לפעמים הדם בוער בנו ולא משנה על מה דיברו, אבל אנחנו צריכים לתת דוגמה לשני בהתנהגות, כי הילדים שלנו והילדים האחרים רואים אותנו, בשביל דור העתיד. מותר לנו וחובה עלינו לשמש כדוגמה.

וחברי היושב-ראש, יושב-ראש הישיבה, אני קודם כול רוצה להגיד לך: התנצלת – הייתה פה היועצת – – –

שנייה, טלי.

אני אמרתי, היה פה נורא במליאה, מה שקורה. אבל כיושב-ראש, הציפייה מאיתנו – כיושב-ראש הישיבה – לגלות יותר איפוק. אם יועצת – – –

אבל שנייה. אני אומר, טלי, מותר פעם אחת – – –

אני הייתי פה כל היום.

טלי, אמרתי. יש פה אנשים שחזרו מלוויה, אח שלנו נרצח, אח שלנו, אני אומר את זה. הדם פה בוער, ויש רגעים שצריך – אני אמרתי גם לחבריי מהרשימה ואני אומר גם ביקורת לנו על דברים אחרים ועל כל דבר. נכון, לא תמיד הדברים נשמעים, ונכון, יגידו לי: מה אתה מדבר – הכול טוב. אבל אני אומר: כיושב-ראש הישיבה, כשהיועצת המשפטית עולה, תדע לך, זה מקרה חריג. תשים לב, היא אף פעם לא עולה – מקרים חריגים מאוד. יועצת משפטית היא הסמכות העליונה פה, במקום הזה, שיכולה לעלות ולהעיר. ואתה כיושב-ראש – לא רק אתה, כולם צריכים לגלות קודם כול איפוק והבנה, כי אם היא עשתה את זה, היא הבינה שיש פה משהו חריג.

יחד עם זאת, אני אומר, טוב – – –

טלי, שום תירוץ לא אומר לבוא ולהגיד ליועצת משפטית לרדת. אל תנסי להצדיק. אני רק אומר דבר אחד לניסים. ייאמר לזכותו של ניסים ואטורי, יושב-ראש הישיבה – – –

טלי, תיקחי – – – תעלי.

אני אומר, נסים, טוב שעשית מעשה והתנצלת ואמרת בלב שלם שאתה יודע שהדבר לא היה ראוי. תפקידך, תפקידנו, לגלות איפוק, לגלות איפוק, ואני אומר בראש ובראשונה לי, כינון אזולאי. בשורות טובות.